המסע שלנו בעיצומו...למקורות משפחתי...להיכרות עם צאצאי הגיבורים, שהצילו בנחישות 50 אלף יהודים...פגישה עם החומרים שמייצרים לב אנושי של בני אדם... ומסע להיכרותנו עם הדור החדש, עם הילדים שלנו שבגרו, עם אורחות חיים עצמאיות, מובילים, מעניינים, מצחיקים, מיוחדים ומרתקים... חיזוק וחיבור של כל אלה יחדיו...

יצאנו מהמלון בסופיה עמוסי חוויות ונרגשים...

עתה כבר היינו בעניין אחר, להכיר את הנוף, לחוות את התרבות. נסענו דרומה לעבר רכס הרי הרילה.

דניאל, עם המפה בידיו, חילץ אותנו מהפקקים ביציאה מסופיה. יצאנו למרחבים והפלגנו בשיחה. גילינו עניין בבולגריה של היום. דניאל בוגר כלכלה וסטטיסטיקה ועומד להשלים תואר שני, תיאר בפנינו בהרחבה את המערכות לשיקום כלכלות. דרום אמריקה, ישראל בשנות השמונים ובולגריה ב-15 שנה אחרונות. מעבר מימי הקומוניזם לכלכלה חופשית אינו פשוט. מצב כלכלי קשה, ניסיונות שיקום, אינפלציה, פיחותים גדולים, החלפת המטבע ומערכה לייצוב המטבע. הוא סיפר על שיטות הייצוב הקלאסיות וכיצד בולגריה הצמידה את המטבע ליורו, על מאמציה להצטרף לשוק המשותף ולגוש היורו ועל המשמעויות האחרות, ההשפעה על החברה והכלכלה. למדנו גם על החובה של מדינות לקיום כלכלה חברתית הלוקחת בחשבון את האדם שמאחורי הנתונים המספריים. זו הייתה הרצאה ספונטנית ומרתקת.

סיפרתי לחבורה שאחד המנהיגים שהוביל רפורמות כלכליות היה ראש הממשלה סמיון. והמעניין הוא שאחר שהצליח להוביל רפורמות לא הצליח להיבחר בשנית. הציפיות ממנו היו גדולות והקשיים מרובים. והפרט המעניין והפיקנטי בקשר לסמיון הוא שהיה מלך לפני שהיה לראש ממשלה. בנו של בוריס המלך הבולגרי שהציל את יהודי בולגריה כולם ממוות, ומנע את השתלבותה של בולגריה במלחמה. בוריס שילם על כך בחייו. ובנו יורש העצר בן ה 6 באותה העת, סמיון, מונה למלך. אלא שזמן קצר אח"כ עם תום מלחמת העולם הפכה בולגריה למדינה קומוניסטית, גרורה סובייטית. מוסד המלוכה בוטל וסמיון הקטן הוברח לגלות בספרד. סמיון חזר לבולגריה עם נפילת הקומוניזם, התמודד על רשות הממשלה והנהיג את השינוי הכלכלי הגדול. סיפור סיפור.

אלא שהסיפור על שושלת המלוכה הבולגרית הוא מדהים יותר, הוסיף יונתן, האמון על מערכות היחסים הבינלאומיות וההיסטוריה של העמים. אף טיפה של דם בולגרי לא זרמה בעורקיהם של מלכי בולגריה. לאחר 500 שנות כיבוש עותומאני והשגת העצמאות הבולגרית, ביקשה המדינה הצעירה להחזיר לעצמה סממנים וסמלים של מדינה. ואחת הדרכים לכך היה למנות מלך.

טוב, איפה משיגים מלך? המשלחת הפרלמנטרית הבולגרית ששעשעה את כל אירופה בחיפושיה, עברה ממדינה למדינה, בחיפוש אחר מלך מובטל, משומש, במצב טוב, שיסכים למלוך על בולגריה. בסופו של דבר היא הגיעה לווינה ושם איתרה את הנסיך פרדיננד בן ה 27, חובב מדים וסמלים שלא ידע דבר וחצי דבר על בולגריה. הוא הסכים ואף שמח לקבל מדינה ולמלוך. מיד פתח בחיים נהנתנים, בנה ארמונות ויצר סמלי מלכות אך עם זאת הביא את התרבות המערבית לסופיה, בנה אותה מחדש, עם סמלי תרבות ונוי מערביים, גנים, אופרה, בתי תיאטרון, מוזיאונים, אוניברסיטה, קווי חשמלית, מערכות חינוך, תחבורה וצבא מודרני.

פרדיננד הראוותן רצה להגשים את חלומותיו להיות מצביא ויצא להרפתקאות מסוכנות, תחילה למלחמות הבלקן ואח"כ הצטרף לגרמנים ולאוסטרים במלחמת העולם הראשונה. התבוסה הבולגרית הובילה למפלה ולכניעה. העם התמרד ופרדיננד סולק מבולגריה לצמיתות. וכך הגיע בנו בוריס למלוכה.

צנום, הססן, חלש אופי, רדוף פחדים, עם תחביבים כמו לכל אדם. לנגן עם חבריו, מכוניות וקטרים, וגם מסעות צייד. עם זאת, היה מלא קסם וזכה לאהדת ההמונים.   

עוד אנו מדברים על סיפורי מלכות בולגריה החדשה ואנו כבר מצויים ברכס הרי הרילה, הדרך מתפתלת לתוך משעולי הרים מקסימים בין הרים, יערות, גשרים ופלגי מים. אנו מתקרבים לאחת מפנינות החמד בבולגריה.  

בינות ההרים, בעמק צר, חבוי מנזר יפהפה, מנזר רילה, הנחשב קדוש לבולגרים ומייצג את אמונתם ותקוותם משך חמש מאות שנה לחופש.

באותה תקופה חשוכה סייע המנזר בשמירה על סממני התרבות הבולגרית והדת. במאה העשירית שימש כמקום מקלט לנזירים. מאוחר יותר המקום שימש כמקלט למנהיגים הבולגרים שניסו למרוד בטורקים. תקופה מסוימת שימש כמקום משכנם הזמני של משרדי הממשלה הבולגרית.

המנזר שליו, יפה ומיוחד, 1200 ציורי דת צבעוניים מעטרים את קירותיו,

מוקף חומות מרשימות,  דלתות עץ עתיקות וכבדות  בלב ההרים, מוקף עצים גבוהים וירוקים, בינות לנחלי מים צוננים.

בכנסיה עצמה ניתן למצוא את קברו של המלך בוריס שלישי, עליו שוחחנו בדרכנו לשם. הקבר המעוטר בדיוקנו הכסוף של המלך ואינו מכיל את גופתו שהוצאה ונעלמה בתקופת השלטון הקומוניסטי. ליבו של המלך שנשלח זמן קצר קודם לכן לבדיקה רפואית לקביעת סיבת המוות נותר האיבר היחיד שקבור במקום.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ניסה בוריס לשמור על ניטרליות אך נאלץ לכרות ברית עם הגרמנים כדי להגן על בולגריה מפלישה ורצח. הוא רקד בין הטיפות, העמיד פנים כמשתף פעולה. בפומבי שרת את התעמולה הנאצית אך בפועל פעל לשרת את הלכי הרוח והאינטרסים של העם הבולגרי. במסגרת הברית העבירו הנאצים לבולגרים את השטחים שנשלטו על ידם שהיו שייכים לה בעבר בתרקיה מקדוניה ובחבל דרובוז'ה. בוריס שנוי במחלוקת, יש מי שמפנה כלפיו ביקורת על שליחתם אל מותם של 11 אלף יהודי תרקיה ומקדוניה. היהודים האלה לא היו אזרחים בולגריים. בשטחים אלה נשלחו היהודים אל מותם על ידי בלב, נציג הנאצים במיניסטריון הפנים. הבולגרים לא ידעו על המתרחש. המלך בוריס, מוקף בחבורה נאצית כנראה שלא היה מסוגל להשפיע על כך. כל התמרדות מצידו הייתה גורמת למפלתו ולמפלת בולגריה כולה ולמשלוח כל יהודי בולגריה אל מותם.

כשהגיע הדבר לידי האיום על יהודי בולגריה והוא חש שעמו מתנגד בתוקף למעשה, דחה את הגירושים שוב ושוב בטענה שהיהודים נדרשים לעבודות בבולגריה והם אכן נשלחו למחנות עבודה. במרץ 43 נחשב כמי שהורה לבטל את צו הגירוש שעות ספורות לפני המשלוח, עם התפתחות הלחץ העממי ואח"כ נעלם ברגעים הקריטיים בהרים, כדי להימנע מחתימה על צו הגירוש של היהודים אל מותם. הוא ידע מה יהיה גורלו. הוא דיבר על כך בגלוי. הוא ידע שהוא צועד אל מותו.

לאחר שחזרנו לארץ מהמסע הנפלא קיבלתי ליום הולדתי במתנה מילדי ספר בישולים וסיפורים הנקרא "סיפור בולגרי". הספר נכתב על ידי שתי רופאות אחיות, ד"ר ענת אחירון וד"ר אורית חמיאל. והן מספרות בספר על הדודה רחל שהייתה הספרית של המלכה יוהנה, אשתו של בוריס. המלכה יוהנה נודעה בפעולותיה הנועזות בחשאי למען היהודים והברחתם אל מחוץ לבולגריה. באמצעות דרכונים שהשיגה והסדרת אישורים תוך ניצול מעמדה וקשריה. הן מספרות על הדודה רחל שהייתה הספרית של המלכה. המלכה סידרה לה אישורי יציאה. היא הלכה להיפרד מהמלכה בחשאי ואז יצא אליה המלך בוריס, חיבק אותה ואמר לה: "טוב שלפחות את יכולה לעזוב. אני לא בטוח שאצא מכאן בחיים". אט אט התחוור לי הדבר ממקורות נוספים. זכרתי את סבי שהיה מספר בגאווה גדולה על כך שהיה חייט של המלך וראיתי את האהבה הגדולה שהרעיפו עליו יהודי בולגריה והבולגרים בכלל.  

בוריס מת בנסיבות מסתוריות, ימים אחדים לאחר ביקורו בבונקר של היטלר בשנת 1943 ולאחר שסירב לצרף את כוחותיו למלחמה ברוסים ולשלוח את היהודים מבולגריה. היטלר זעם, איים וצרח במלוא גרונו, אך בוריס, שמר על איפוק וענה בשקט שלא ייטול חלק במלחמה. את הדחייה בחיסול יהודי בולגריה נימק בכך שהם דרושים ככח עבודה ושישלחו בקרוב אל מותם. המלך הצנום וההססן, דמוקרט בדעותיו שכלל לא רצה למשול, עמד ברגעי המבחן בגבורה אל מול הצורר הגדול בהיסטוריה וסרב לו. לבוריס לא נותר סיכוי. הסברה הרווחת הינה שהוא הורעל.

1994- המעגל נסגר. שנה לאחר שהתחלתי לשיר במקהלה. זה עתה עברתי למקהלת מעיין. בעת אחת החזרות הודיע לנו המנצח דוד מורס שקיבל בהפתעה הזמנה להופעה לקונצרט מיוחד למחרת בערב. הוא מצא תווים של שיר בולגרי וערך לו עיבוד מיוחד. והוא שאל מי כאן ממוצא בולגרי. הרמתי את ידי יחד עם עוד זמרת. הוא חייך. העניין הסתדר לו. הוא הזמין אותנו לשיר ביחד סולו את השיר הבולגרי בליווי המקהלה וגם להנחות את הערב. היא בבולגרית ואני שאתרגם את השיר ואנחה בעברית.

אורחת הכבוד לכבוד הקונצרט, המלכה יוהנה. התרגשות גדולה! לא זכרתי דבר על המלכה לשעבר במדינה הנידחת. כלל לא נתתי משקל להיותי ממוצא בולגרי. זה היה עניין שולי בחיי. רק התחלתי לשיר וכבר אני שר סולו. בפני קהל גדול. ועוד מול בית מלוכה. מי חלם...

לא הבנתי את כל זקני יפו הבולגרים שהקיפו אותה ולמה הגיעו אוטובוסים עם חבורה נרגשת מבית האבות הבולגרי שבו שהתה סבתי, איזו התרגשות מביקורה של אשה זקנה, מי שהייתה מלכה לפני 50 שנה. ולא ידעתי איך זה קשור אלי ואיך יום אחד יצוף אצלי בתודעה, כפי שקרה לי היום ואומר לעצמי: ווואווווווווו.

עמדתי באולם שביפו מול המלכה יוהנה ושרתי לכבודה, שיר לאומי על אהבת המולדת הבולגרית:

"מה יפית יער שלי, מדיף ניחוחות נעורים...." זהו השיר המצורף לפוסט בביצוע מקהלה בולגרית. הצלחתי לגמול במשהו לאנשים האלה עם הלב הזה....

המלכה יוהנה מצילת היהודים בעצמה ואשת המלך שתמרן בחכמה ובערמה כדי למזער את הנזק, כדי לחלץ את עמו ממלחמה ולמנוע משלוחם אל מותם של 50 אלף יהודי בולגריה, תחת השלטון הנאצי. בימיו של המלך בוריס לא היה יהודי בולגרי ואף לא בולגרי אחר ששילם בדמו... חוץ מבולגרי אחד... המלך בוריס בעצמו! שהקריב את חייו והציל את חיינו.

 המשך יבוא...

להמריא למעמקים- סיפור שורשים בהמשכים. הפרקים הקודמים:

בשלווה תלינו ברחמים תקיצו, פרק 3-http://cafe.themarker.com/post/1723862/

פרק 2- http://cafe.themarker.com/post/1712342/

פרק 1- http://cafe.themarker.com/post/1699940/