לצנינים בעיניך.

כל המילים שלי

עד שלא קראת בי

קראת לי שפה זרה.

--------------------------------------------

בכותל

היא בכתה אל האבן

הכתפיים רעדו

עד לגובה שני מטר

הדמעות

לא נספגו לה

גם לא

בשער הגיא.

עם הבד שמכסה

נראתה כמו שֵדַה

שיצאה לשוח בקרב האנשים

לאור היום.

כשחזרנו, כמו שַכחה

את כל ה"אבא"

שהיא לחשה

וירקה.

וקראה לי בצחוק

אחותי.

 ------------------------------------------------------------

 מה בין צרכי-נפש

להיעתרות האחר?

ניתּק הכבל

הותר החבל (אל תחרזי צפוי. את אל תתערבי.)

אשר היה בדמיוני

דמוני.

קריעת ים סוף.

קריאת הסוף.

------------------------------------------------------------

צור משלו אכלנו

ובלענו

ובעלנו

וזנינו

עד שלא ניתן יותר לזנות

בגוף.

עד הגיענו לגרעין האמת (אוי אטוֹמים עד שבאתם  היה לי רחב בנשמה)

לנפש עירומה

מקולפת

חשופה

שקידשנו

בערב שבת טהור

וארור.

------------------------------------------------------------

עשי למענך

למעונך

למשכן הנפש

שניתן במתנה.

את השולחת

את הנמענת

------------------------------------------------------------

אתמול

בעיר העתיקה

דרכתי על בקלוואה.

ערבים חוגגים

ערבים חגיגיים

צפוף לי לנשום

את כל המתוק הזה

ואיש אחד שהביט בלי הפסקה

הזכיר לי שתמיד

איש חושק אישה

ואלפי מילין מפרידים ביניהם

ואלפי מילים לא יעזרו להם.

והילדה המכוסה מכף רגל ועד ברוש

הצטחקה הצטלמה במכשיר שמבהיק

את הרעלה הורודה

הנוצצת שלה

סיפרה לי שוב

שילדה היא ילדה

גם אם נראה

שלא רואים כלום

עם כל הורוד הזה.

------------------------------------------------------

איזה מזל אני

זר עכשיו

-----------------------------------------------------

על הרחש הזה של העולם

שמתי הלילה שמיכה

שהתחוררה

ונותרתי

פעורה.