בעודי צועד על דיזינגוף נתקלתי באיש לא מגולח, כבן 50. ישוב על כיסא גלגלים בצידי הכביש הסואן ומביט עליי באדישות תהומית שניצחה את האדישות שבה הבטתי דרכו.

30 מטרים לאחר שחלפתי על פניו אני פתאום נזכר בזה שפעם, לפני ששקעתי בחיים, האמנתי שלעשות מעשים טובים זו בחירה מנצחת לחיים עבור מי שרוצה לשבת על הצד הנכון של העולם... אז הסתובבתי וצעדתי לכיוונו של האיש [וזה בכלל לא בגלל שחשבתי שחיים הכט עוד רגע קופץ עליי מהשיחים].

ירדתי לכביש ושאלתי את האיש אם אפשר לעזור. האיש לא רצה לעלות למדרכה, אלא ביקש ביובש Nestea בטעם לימון. שאלתי שוב אם הוא רוצה לעלות למדרכה, אך הוא המשיך בשלו ודרש שהבקבוק לא יהיה מהמקרר כי זה עושה לו לא טוב בגרון. ביקשתי שימתין [כאילו שהיתה לו ברירה] והלכתי לקנות את ה-Nestea. המוכר של הקיוסק אמר לי שיש לו רק ספרינג בטעם תה שאינו מקורר, אז חזרתי בחזרה לאיש על הכסא בכדי לשאול אותו מה הוא מעדיף. האיש, שהתרעם כשראה ממרחק שחזרתי ללא בקבוק, הבהיר לי בקוצר רוח שהוא שותה אך ורק Nestea. הרגשתי קצת טמבל נוכח המעצבן שאני מנסה לעזור לו, אך המשכתי בשלי וחזרתי לקנות בקבוק קר לאחר שהוא אישר לי שזה בסדר, והמוכר הוסיף גם כוסות מפלסטיק.

הושטתי לו את השקית עם הבקבוק, והאיש על הכסא שלא אמר תודה ולא כלום, הצביע לעבר מורד הכביש וביקש שאגלגל אותו אל מתחת לכיכר. הסברתי לו ששנינו נידרס, ושאני מוכן לקחת אותו לאיפה שהוא רוצה, רק שזה יהיה דרך המדרכה.. אך הוא המשיך להתעקש ולרטון שאני לא עוזר לו ושכבר מישהו עשה את זה בשבילו בלי שום בעיה.

ניסיתי לשכנע אותו, ואפילו עובר אורח שהתעניין בוויכוח המוזר צידד בי והסביר לאיש שאפשר להגיע לריינס גם דרך המדרכה, אך הוא המשיך להתעקש, לרטון, ולהאדים... עד שנשברתי. אמרתי לו שיהיה לו בהצלחה והמשכתי בדרכי [ושחיים הכט ילך לעזאזל!].

"תעביר את זה הלאה" זה כנראה קונספט מיושן :)