0

2 תגובות   יום ראשון, 22/8/10, 07:34

"החתירה לשלמות" היא מעשה סזיפי .

עצם השימוש במילה "חתירה" – יש בה מההודעה בדבר אי השלמתו הסופית של התהליך, ומכאן הסזיפיות שבו. 
מה שחשוב הוא התהליך עצמו ומה שהוא מקנה לכל אחד מאתנו במהלך הדרך הזאת במעלה ההר. המיתוס הסזיפי בא ללמדנו שאל לנו להירתע מהאבן ששבה ומתגלגלת לעברנו ומאיימת למחוץ אותנו. האדם הוא שמחליט האם הוא נכנע או שב לדחוף את האבן במעלה ההר. 
 ההכרה בדבר "הקושי שבחיים" היא זו שאמורה להקנות לנו כוחות איתנים להמשיך בדרכנו, לעשות טוב ונכון, ולא להתייאש בחתירה הקשה הזאת להיות "כמעט מושלם
". 


איני רוצה להיות "מושלמת". לדעתי "שלמות" היא עמידה במקום, בעוד שאני רוצה ללמוד עוד ועוד, ובעיקר להשכיל מטעויותי , להפנים ולהכיל אותם כדי להיעשות אדם טוב ומועיל יותר. 

במובן זה "הגירוש מגן-עדן" רק עשה חסד עם האנושות והוא הוא ה-base-line – לכינונה של הצביליזיה. 

בואו ונעבור לרגע מ"החתירה לשלמות
" אל "החתירה לשרת את האדם בשלמותו" ללא מורא והיסוס , גם אם זה כרוך בקשיים . 

גניבת האש מהאלים ונתינתה לאדם, חרצה את דינו של פרומתיאוס לסבל ניצחי. העובדה שיענש לא נסתרה ממנו, אך לא היה בה כדי למנוע אותו ממעשהו 
קאמי כתב במסתו "פרומתיאוס בשאול": 
" המיתוס של פרומתיאוס, ומיתוסים כדוגמתו, בא ומזכיר לנו כי נכותו של האדם היא אך נכות זמנית וכי אין משרתים את האדם אלא אם משרתים אותו בשלמותו. 
הגיבור הכבול בשלשלאות, מול ברק האלים ורעמיהם, דבק באמונתו הבוטחת באדם. קשי-עורפו של פרומתיאוס מובן לנו ממרידתו באלים. וכן גם נחישות רצונו המופלאה שלא להפריד ולא להוציא מן הכלל, רצון אשר פייס תמיד, ויפייס גם להבא, את לבם המיוסר של בני האדם ושל אביבי העולם
". 

ממורשת יוון העתיקה ועד למחשבה המודרנית מגלם פרומתיאוס את המרד האנושי בעריצות והוא סמל רוח האדם היוצרת, בא כוחה של המחשבה הביקורתית.

דרג את התוכן: