כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מה בין החדר השמאלי לימני של הלב...

    0

    בשם השיחרור

    24 תגובות   יום ראשון, 22/8/10, 16:24

    רק לשם הניקוז של מוגלת הילדות אני אשב כאן ואנבור.

    חם פה וריק פה ואין בו בכלי הזה מאומה לשרתני עוד.

    אחר כך יבוא השקט הגדול וירפא סגול של סטירות לחי חבויות.

    אולי יבוא.

    לא מספיק הרצון.

    לא מספיק.

    הרצון.

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/9/10 21:27:
      הדדי
      :)
        6/9/10 21:03:

      צטט: ז ו ה ר 2010-08-23 11:31:23

      אהבתי אותך

      :-) 

        5/9/10 17:10:
      רון תודה רבה ואמן.
      גם לך
        5/9/10 14:02:
      שנה טובה ומוצלחת
      שנה של הגשמת רצונותייך...
        30/8/10 22:02:
      בחירה היא אכן כלי לחיים. זה היה רגע של התבוננות פנימית ללא מפרש עם רוח
        30/8/10 17:34:
      רצון זה התחלה, בחירה היא ההמשך.
        30/8/10 16:06:
      תודה, זוהרית (:
        28/8/10 00:16:
      "השקט הגדול ירפא...."
      מאוד מתחברת לניסוח היפהפה הזה.
      מקסים!!!!
        26/8/10 21:05:
      היי (: שלומות!!!
        26/8/10 19:10:
      לנבור ולנבור בפצע, בעבר...

      וצריך לרצות ולא רק לרצות...

      התגעגעתי...
        26/8/10 17:57:
      מוגלה שלא נוקזה הפכה לאבן. אפשר לנקז אבן? אבן אפשר לפורר. זה שווה את הכאב?
        25/8/10 23:56:
      בתוכנו בעצמנו בעולמנו.
      אכן אם שם שלווה,
      בשאר המחוזות, גם כן..
        23/8/10 19:44:

      כמסתכל מהצד לא ברורה לי כלל חידת החיים.

      מה טעם מצא מישהו ליצור מערכת זמנית

      בה יש כה הרבה רוע

      כה הרבה מוגלת ילדות

      כה הרבה סטירות לחי חבויות.

      אבל אף אחד לא שואל אותנו הרי

      ולכן טוב אם נצליח

      לרצות מספיק

      ונמצא את השקט והמרפא

      ונהיה שלמים

      בתוכנו

      עם עצמנו

      בעולמנו

        23/8/10 11:32:
      תודה על רפואה שהיא עגולה כשהיא שלמה.
      ככה מרגיש לי שלם. אין קץ בהתמזגות שלו את עצמו.
        23/8/10 11:31:
      אהבתי אותך
        23/8/10 07:27:
      רפואה שלמה !
        23/8/10 01:25:
      איזה משפט............

      "אחר כך יבוא השקט הגדול וירפא סגול של סטירות לחי חבויות"

      *

      מספיק הרצון. אך לא פשוט כלל כשריק וחם.
      אהבתי כל כך.
      טל.
        22/8/10 22:20:
      דווקא לגבי היעד, לרוב תחושתי היא אופטימית, יש בי ידיעה שמובל נכון, גם אם לפעמים קשה. אבל הרצון...טוב שהוא שם, כך קיימת התחלה. אבל, לא מספיק. מה לעשות.
        22/8/10 19:55:
      ואני כל-כך סומכת על הרצון
      שמניע אותי שוב ושוב
      רק לא תמיד ברור אם היעד הוא בכלל נכון. לי
        22/8/10 19:36:
      בכל מקרה, תמיד תודה.
        22/8/10 19:35:
      נכון ויפה: אופטימיות.
      ובנוגע לחום....יש בו מן ההטהרות....חושבת....רגע....אצלך בסוויטה, יתכן. אצלי...שנהייה בריאים (:
      גם החום הגדול, כמו השקט הגדול, יש בו מן ההטהרות...
      בני
        22/8/10 16:33:
      כואב.
      קצת אופטימיות לא תזיק.
      :) *
        22/8/10 16:26:
      לא תמיד צריך לשאול למה דבר נכתב.
      לפעמים נכתב רק כדי שיהיה שם. ולא פה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      ז ו ה ר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין