סיפורי האהבה הגדולים שזורים פעמים רבות בתוך התרחשותה של מלחמה, שילוב מנוגד? דומה? ללא ספק מרתק. טל כהן שופך אור על "קזבלנקה" – מסיפורי האהבה הגדולים ביותר שהעניקה לנו הוליווד והמלחמה שמלווה אותו, איך לא? מלחמת העולם השנייה.

מלחמת העולם השנייה שנתה ללא הכר את פני העולם כולו, ארצות הברית בתוכו והוליווד בפרט וזאת מכמה בחינות.

הראשונה, בזמן המלחמה היה מחסור קודם כל באנשים. בתקופה בה מרבית הבחורים הצעירים גויסו לשרות הצבאי הוליווד חסרה מפיקים, במאים, צלמים, תסריטאים וכל שאר אותם אנשי הצוות אשר הם הכרחיים לשם עשיית סרט. באופן טבעי כמות הסרטים שהפיקה הוליווד בזמן המלחמה ירדה בצורה חדה.

השנייה, בזמן המלחמה הטיל הממשל האמריקאי קיצוב חמור בחמרי גלם שונים כמו, גומי, אלומיניום, נחושת, בדים ושאר חומרים שהם הכרחיים לשם בנייתו של הסט. סכום הכסף שהותר לאולפנים להוציא לשם בנייתו של סט חדש לסרט חדש צומצם עד 5000$ בלבד. כמו כן, הונהג קיצוב בדלק ולכן כוכבי הקולנוע הגדולים נאלצו להפסיק להגיע לימי הצילומים בלימוזינות והסתפקו באוטובוסים יחד עם שאר פשוטי העם. בנוסף, הוגבלו בצורה דרסטית הלוקיישונים, קרי המקומות בהם מותר לצלם סרטים חדשים וזאת מחשש להפצצות יפניות.

ההגבלות הללו כמובן הקשו מאוד על האולפנים, אך הם גן הביאו לתוצאה חיובית ובלתי מכוונת. האולפנים השונים שעד אותה העת (וגם לאחר מכן) היו יריבים מרים האחד של השני החלו לפתע לחלוק חומרים, אבזרי תפאורה ואף שחקנים.

חמורה מכל היתה הצנזורה. צנזורה שהכתיבה למעשה את רוח הסרטים ועלילתם. הממשל האמריקאי דרש סרטים המציגים אמריקה אידילית, בה מעסיקים ומועסקים משתפים פעולה בהרמוניה, בה יש מקום של כבוד למיעוטים השונים ובעיקר השחורים, מתוך כוונה לעודד מוטיבציה בקרב אותם מיעוטים להתגייס. אמריקה בה היחיד מקריב את טובתו האישית עד כדי חייו למעט טובה גדולה ונעלה יותר, טובת הכלל.

האולפנים, מרביתם בבעלות יהודית, שתפו פעולה בחפץ לב יש לומר עם דרישותיו של הממשל בימים בהם אמריקה נאבקה בצורר הנאצי ואין צורך להסביר מדוע. הממשל מצידו אמר כי השאלה הראשונה שעל האולפנים לשאול את עצמם כאשר הם מעלים סרט חדש היא האם הסרט יעזור לנצח את המלחמה.

תחת אווירה זו נעשתה אחת הקלאסיקות הגדולות ביותר בכל הזמנים – קזבלנקה.

תקציר העלילה למי שהספיק לשכוח, ריק (האמפרי בוגארט) נאלץ לברוח מפריס עם הגיעם של הנאצים לתדהמתו אהובתו אלזה (אינגריד ברגמן) אינה מגיעה בזמן שקבעו והוא ממשיך לקזבלנקה שם הוא פותח בר הימורים מצליח. לתדהמתו מגיעה אלזה לבר בקזבלנקה, אך עם בעלה ויקטור לאזלו ( פול הנרייד). לאזלו הוא מנהיג המחתרות הפועלות נגד הנאצים באירופה ובכדי להימלט מהנאצים דרושים לויקטור ולאלזה אשרות יציאה הנמצאות בידי ריק. ריק מצוי בדילמה בין הפקרתו של לאזלו לידי הנאצים, כפי שאולי היה חפץ לבין לעשות את הדבר הנכון ולסייע לו תוך כדי שהוא מאבד לתמיד את אהובתו, את אילזה.

שיר הנושא של הסרט ולהיט ענק בזכות עצמו הוא As times go by, אך ברצוני להתייחס דווקא לשיר אחר המופיע בסרט. לאזלו מגיע לפגישה עם ריק ומנסה לקנות ממנו את אשרות היציאה בסכומי עתק אך ריק מסרב. מיד אחר כך ריק בהנד ראש מסייע ללאזלו לנצח קרב מוזיקלי נגד החיילים הגרמנים הנמצאים בבר שבבעלותו. שירת החיילים הגרמנים נאלמת אל מול המון השוהים בבר הפורצים בשירת "המרסייז", ההמנון הצרפתי, שמאז כתיבתו לפני יותר מ200 שנים הפך לסמלם של הנאבקים נגד העריצות ובעד החירות. על תמיכתו בהפגנה המתפרצת של התנגדות לגרמנים משלם ריק מחיק כבד, הבר שבבעלותו נסגר, אך עובדה זו רק מחזקת את המסר שרוצה הסרט להעביר באותם הימים לקהל הצופה בו. או כפי שאמר שנים מאוחר יותר נשיא אמריקאי מנוח "אל תשאלו מה יכולה המדינה לעשות למענכם, שאלו מה אתם יכולים לעשות למען המדינה".

http://www.youtube.com/watch?v=-KL76edqCKc