בהיותי מובטל בימים אלו, הקדשתי את רוב תשומת ליבי למשפחה, לילדים. היה כיף. אמנם לא יצאנו לשום נופש באילת, או טורקיה המוחרמת או לאלטרנטיבות שלה - יוון. לא יצאנו בגלל שבאין עבודה - חוסכים. לא הוצאנו את הילדים לקייטנות, גם כן כצעד של חיסכון. בדיעבד הוצאנו רק מעט פחות מהסכום שהיה נדרש לנופש+קייטנה, אבל בניגוד ל4-5 ימים של הנופש, הסכום הזה יצא ע"ג כל אורך החודשיים.

הכסף יצא בעיקר על מינוי תלת-חודשי למועדון הספורט הקרוב אלינו. חשבנו שאם אנחנו (אישתי ואני) כבר בבית, אז במקום קייטנות ונופש, נעשה מינוי לספורטן שלנו וכך תהיה לנו הרבה בריכה, הופעות והפעלות לילדים וגם אנו נוכל "לנפוש" קצת.

בפועל - נמאס לנו מהר מאוד מהבריכה הזאת. ההפעלות וההצגות היו עלובות עם מפעילי-יומי הולדת לא מוכשרים במיוחד. האוכלוסיה בבריכה היא אוי-ואבוי וחוץ מהקטנה, הילדים התחילו להשתעמם מהר מאוד מהמקום. אז בוא נגיד שליולי (עונת המדוזות) זה היה טוב.

באוגוסט כמעט ולא הלכנו לשם.

אבל כן יצאנו לטיול של יומיים/אוהלים/הרבה מיים על גדת נחל שניר בצפון, טיילנו בירושלים, אכלנו הרבה במסעדות וגם בילינו לא מעט בבית, דבר שמשפחתינו והילדים עוברים ללא בעייה. הילדים יופי מעבירים את זמנם על המחשב/טלוויזיה/יצירה ושיעמום.

ואני? אני נרתמתי כולי לבית והשקעתי אך מעט בחיפוש עבודה, קידום ה"עסק" שלי ולימודים.

נכשלתי בשלושה ראיונות וזה בגלל שבאתי לא מוכן. לראיון השלישי דווקא "התכוננתי" אבל יצא על הפנים בסוף. אני עדיין לא מודאג ועכשיו אחרי שהבנתי שאני צריך להתמקד גם בשרון ובמרכז כי אין ברירה, כי חיפה הייתה מרכז ההי-טק בשנות התשעים ואלה עברו ואיתם כל חברות ההי-טק החדשות שהתמקדו במרכז.

שיט, נצטרך להתרגל למחשבה לנסוע שעתיים כל יום, הלוך/חזור.

אבל רגע, כמעט ולא עונים לי לקו"ח שאני שולח. המעטים שכן מתקשרים, עושים לי ראיון טלפוני, לרוב ע"י פקידת השמה בשנות ה-20 שלה, וזה נגמר ב"טוב, להכירך, ברגע שתכנס עבודה מתאימה, נודיע לך", מכניסים אותי למאגר ו...זהו.

אני רשום ל-4 לוחות דרושים אינטרנטיים ואני משגר קו"ח בקצב. נראה לי שכבר "נשרפתי" ואני מתחיל סיבוב שני או שלישי של שליחת קו"ח לחברות ההשמה/אאוט-סורסינג.

שוב, אני לא מודאג, יש ממה לחיות בינתיים, אבל אני מת להתחיל לעבוד!

אז מה הלאה?

ההחלטות לשנה הקרובה, החל מהראשון לספטמבר:

1. ללמוד יותר. כאיש מחשבים, אם אתה לא מתרגל את הידע, הוא יעלם.

2. לחזור לכושר. אמנם שתי טפיחות על השכם, השלתי 11 ק"ג ממשקלי מאז הפיטורין, אבל כל הקיץ לא עשיתי שום ספורט (והספורט שלי מאוד מתון - הליכה וריצה קלה).

3. למצוא עבודה. להתכונן ולהתכוונן. מספיק בטלה. אני מת לעבוד!

4. לחזור להיות פעיל בבה"ס. הייתי מאוד, אבל בשנה האחרונה ממש לא. התירוץ היה לחץ בעבודה, אבל כפי שאתם יודעים זה לא עזר לי. אני אוהב להיות מעורב בבה"ס של ילדי שהוא הכי טוב בארץ.

5. להתבגר עם אישתי המלאך. הקטנה עוד מעט בת 4. הגדולים 10 ו12. אין סיבה שלא נצא לבלות יותר, תיאטרון, מחול, מסעדות ומוסיקה (מקולנוע אני יכול לשכוח. היא לא אוהבת. איזה בן-אדם יכול לא לאהוב קולנוע? אבל כבר אמרתי, היא לא בן-אדם. היא מלאך). לבד. בלי לקחת את הילדים. אחרי 13 שנות הקרבה לילדים, צריך להחזיר לעצמנו את ההנאות שלנו.

בסה"כ אני חושב שאני לא עושה את הטעויות שהרבה "מצליחנים" קובלים עליהם בבגרותם. אני מבלה זמן איכות רב (מידי?) עם ילדי. אני אוהב ומחזר אחרי אישתי ומצליח להשאיר את היחסים שלנו רעננים ואוהבים. אני מכבד את אבי הקשיש (80), מבקרו לעיתים קרובות ומלווה אותו למקומות (לצערי להרבה לוויות לאחרונה. חבריו ואחיו/אחיותיו מתחילים למות. הוא נגמר מזה). אני מודה לאלוהים על כל מה שיש לי ואוהב את העולם, את הטבע את החיים היפים והפשוטים.

אם אתם תוהים מאיפה זה בא לי, אז אני חושב שזה בגלל שממש חייתי בודהיזם שהייתי בניכר בצעירותי. משהו מזה נשאר, משהו מזה סתם בנוי בי.

אבל רגע, אני לא מסכם את החיים שלי. אני מתחיל אותם שוב!

אז שנה טובה לכולם עם הרבה אהבה