לכתוב את מה שעכשיו. היה לי פוסט פלירטוט עם גיל שמונה עשרה שלי. מרגישה שהעכשיו קורץ לי (מי המציא את זה?) יותר מתמיד.

---------------------------------------------------------------

ההיא ששוחה

לא הצליחה לחבר

עשרה משפטים בשפה הזרה

ואיתי היא קולחת

מעיין שנובע.

עתיד שנקבע.

היא הולכת לרעות

בשדה של השכלה

היא גבוהה

מרגישה נמוכה.

סנטימטרים של זהות מתגבשים בה

פורחת בלילה בשקט.

ובשקט צלול יותר

היא בוכה.

--------------------------------------------------

ביקשתי אותך

לבוא אחריי

לחניון

של קניון.

שייראו אני רציתי

שתהסס עד שלא תוכל לעצור

שתביט לצדדים

כמו עכבר

עם גבינה

גנובה (מי באמת ראה כזה דבר?).

מזל שהייתי במיני

המסלול היה קצר

וגמרת מרוב פחד

ואחר כך

היה לך מר.

וראיתי בעיניים

את הזר אשר עבר

והציץ לך בתחת

שניה לפני שנגמר.

הוא עשה לי עם היד

תנועה של ניצחון

לא הובכתי כשהבנתי

שראה אותי אתמול.

כי בסופר מי שם לב ל

אנשים שנועצים

מרפקים בגובה ציצי

ואחר כך מתנצלים.

--------------------------------------------

היה רע לתפארת

הניסיון של הבוקר

לכפות ריגושים עם שחר

להפוך לכל יכול.

אל הקודש לא הגעתי

פקק בדרך

משאית תקועה.

עוד רטט אצלי מיתר או שניים

מההוא שנחלם.

-----------------------------------------

פעם ראשונה שניתקתי לך בפרצוף

זה היה בטעות

זה היה במקום

זה היה נהדר.

----------------------------------------

כשחרוזים נדבקים לי

אני מזיעה.

ולכן מרימה ידיים.

בו אי שפיות כתובה.