יוצא לדרך חדשה משיל את העור הישן ומגלה עור חדש.
מוצא את הטעם לחיים. חוזר עשרים שנה אחורה לאותו מקום שבו הפסקתי.

שעוני הזמן רצים לאחור ומתאפסים בדיוק באותה הנקודה שעזבתי  אותם.
עשרים שנה, אנשים, זה לא הולך ברגל. זה זמן יקר וארוך לאין שיעור.
זהו זמן  לגדל ילד ולשלוח אותו לצבא.
זה זמן ללוות את גיסתך לחדר לידה ולהמתין איתה שמונה שעות עד שהאחיין הראשון שלך יוצא לעולם ובבוא היום אפילו לא אומר לך שלום באזכרה של אמא שלך.

אז זהו גמרתי עם הבכיות. הגיע הזמן לשנס מותניים ולהראות לעולם מי אני.
לאט לאט קורם עור וגידים. לאט לאט נולד מחדש מתוך ההריסות.
הפעם אני מתכוון להילחם על החיים שלי.
יש אנשים רעים בעולם. הפעם לא אתן להם לקלקל לי. אני ממשיך לצעוד בדרך שלי לבד מי שרוצה להצטרף מוזמן יש וועדות קבלה מחמירות. היום אני בררן אחרי ביעור חמץ יסודי.
לבד, עם חברים, עם הכלב שלי, אני צועד קדימה.

אז מה, משפחה זה משהו שאפשר לבנות מחדש. יש לי חבר שאיתו אני סועד כל יום שישי על בסיס קבוע.
אח"כ יוצאים לקפה זה משפחה חדשה בשבילי. אנחנו רבים המון. יש לנו הרבה חילוקי דיעות. לא כל אחד מסכים אחד עם השני אבל אני יודע בתוך תוכי שהבנאדם הזה הוא היחיד שמתקשר לשאול מה איתי ובאמת דואג.

הוא יוצא מגידרו לדאוג שאני לא אפול. זה משהו גדול מהחיים. זה משהו שהאחים שלי לא עושים למעני. זה משהו שאבי אפילו לא הגיע לדרגה הזו. הוא מזיז אותי קדימה הוא דוחף. הוא נמצא שם כשצריך אותו. מכירים את המשחק הזה שאתה נופל אחורה בעיניים עצומות  ואתה אמור להאמין שיש מישהו שם שיתפוס אותך כדי שלא תתרסק לרצפה? אז הוא שם כדי שאני לא יתרסק לרצפה.

לא מכיר עוד כאלה אנשים. הוא היחיד. כולם פרשו כנפיים ממזמן כבר שרו את הרקוויאם שלי. אבל יש יד נעלמה שיוצאת מתוך המערבולת ושולפת אותך החוצה ומציבה אותך בדיוק היכן שאתה אמור להיות בין החיים. יש תקווה ויש רצון לחיות ויש אופטימיות לשנה חדשה שעכשיו ממשמשת ובאה.

תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה. מי ייתן שתהא זו שנת יציאה אל האור שאני מחפש, כל כך הרבה זמן ממחשכי המנהרה שבה הייתי. מי ייתן שגלעד שליט ישתחרר השנה ואני תקווה שכולם יימצאו אהבה וכבר לא יהיו אנשים פנויים, אלא רק מאוהבים ובתוך זוגיות פורחת ומלבלבת.

שנת תשע"א יפה ומאושרת לכולנו. באמת מכל הלב. המון אהבה ממני, "גד קנדל" שמרגיש אפרוח שבקע מן הביצה שוב לאחר עשרים שנה.

אהבה לכולם.