יושב אדם במאורתו,יושב ומטפטף.הדבר היחיד שיש ממנו בשפע זו הלחות,כל השאר מצוי בצמצום.רהיטים ישנים,מרבד בלה,צלחת ריקה ועכברי האבק הם הדבר היציב ביותר בקיומו.אם יחשוב אותו אדם על חייו,יבין שלא השיג דבר.לא למד כלום ורק השחית את זמנו לריק בריצה אחרי תענוגות חולפים,נשים ועבודות מזדמנות.רוב חייו חי מהיד לפה,לא חשך מעצמו שום הנאה ולא חסך פרוטה.הברז דולף,הכיור סתום,חשבון החשמל מאמיר והמנהל מתעמר.האורחים היחידים הם המקקים שפושטים לעת ערב על המטבח הריקני ממילא.מסכנים,הם לא ישברו שבר כאן.יושב לו אותו האיש וחושב מה עשה בימי חייו,הרי הוא בגיל העמידה ולא זכה במעמד,אין הפרוטה מצוייה בכיסו,כוסו ריקה וכעסו מקציף.כעת,במחצית חייו נותר ומחצית תאוותו בידו.חצי הכוס ריקה והחצי השני מלא ביין שהחמיץ.

עכשיו לעת ערב,יצא מביתו ויציץ בעוברים ושבים.זה הולך טרוד בעסקיו כנראה.שם פוסעת בחשיבות גברת שמבטה קריר.ילד זב חוטם גורר צעצוע וזקן הולך לו כפוף.מידי פעם מישהו זורק בו מבט שחולף דרכו כאילו היה שקוף לחלוטין.עוד מעט יחזור למעונו הדל,לאבק ולידידיו בעלי המחושים...