נא לא לככב פוסט זה.
זוכר שהתוודינו שאין יום שאנחנו לא חושבים עליו, על המוות? זוכר שהתוודינו שאנחנו מתים מפחד ממנו, מהמוות? אז אתה כבר אחרי אין לך ממה לפחד יותר. ואולי, אולי תגלה שכל הפחד הזה היה לשוא? צ'אט..מביאה לפה את שני הלינקים - הם כבר ידברו בעד עצמם. לפחות בעד עצמי, לפחות בעד שנינו. חברי הוירטואלי, הותרת אותי במותך, ללא מילים. נחמתי, במילים שאתה הותרת. http://cafe.themarker.com/post/1296203/ http://cafe.themarker.com/view.php?t=1294518 ---------------------------------------------------------- מוסיפה לכאן את הקישור ל"פוסט מורטם" שהוא כתב ובקש לפרסם אחרי מותו |
גלי?פטר
בתגובה על - - - - -
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יהיה זכרו ברוך.
אלמותי.
מעהיין שאחר מותו נפתחה הגישה לפוסטים
אולי לא מת .
ואולי . מבוך של רגשות ומוות.
ואפסות המילים בעינה נותרת.
גם אני מוצאת עצמי פה מסתובבת..
כמה מוזר לאבד על אמת חבר וירטואלי.
לעבד את מותו האמיתי של אדם שמעולם לא פגשת,
לא הכרת,
לא ראית ולא ידעת איך הוא נראה,
וכל שהכרת - זה את הבפנוכו שלו,
לפחות חלק הימנו,
את מה שהוא העז לערטל בכתיבה,
אם בפוסט, אם בתגובה, אם בפרטי.
לא אחת אמרנו פה
שאנו חושפים בכתיבה רבדים שנסתרים אפילו מעיני יקירינו.
שפה, בוירטואליה, לא מתערבבים להם חושים אחרים
ולכן, הקשר הנפשי שנקשר, אם נקשר, כל כך חזק.
ללמדך כמה עוצמה יש בכתיבה
על אחת כמה וכמה בכתיבה וירטואלית שנכתבת ברשת חברתית-
איזה עור וגידים ונימים היא קורמת
וכמה שלוחות היא שולחת.
עבר שבוע
והאובדן הזה שלך, צאט,
מכה בי בכל פעם שאני נכנסת לקפה.
זה לא למצוא פוסטים שלך
לא למצוא תגובה
לא למצוא מסר
לא ביקור
לא היבהוב.
.
איך אמרה איריס,
לאבד חבר וירטואלי - זה עידן חדש
ואני מוסיפה -
שזה סוג של אבדן
שלא הכרנו קודם לכן.
עוד לא מצאתי המילים.
עצוב.
לא הכרתי, רק דרכך..
מודה לך
שרי
איזה חלל וירטואלי הוא הותיר כאן
אני עדיין ממתינה שיגיב.
בלתי נתפס האבדן הזה.
אמן.
הוא ידע שהוא ימות בקיץ
גם אנחנו ידענו
בכל פעם שהיה נעדר למספר ימים, היתה האימה מזדחלת לה...
אוף איתך צ'אט.
כל כך ארור.
ממש כך
ועוד חבר וירטואלי כל כך אקטיבי, כל כך דומיננטי,
כל כך משתף וכל כך משתתף.
לא אכחד שתמיד חיכיתי לתגובה שלו
יתירה מזאת,
עוד במהלך כתיבת פוסט הייתי תוהה כיצד הוא יגיב.
הרי למה נועדה בעצם הכתיבה פה?
בדיוק בשביל לקבל את הפידבק ממי שאתה מעריך את דעתו
ואתה יודע שתשמע אותה ללא כחל, גם ללא סרק.
כבר יומיים שאני תוהה מה באמת הוא היה רוצה שאכתוב עליו, על מותו.
מתקשה לתפוס שהעין שלו לא בוחנת את המשיכה הזאת של קולמוסי
ואולי כן?
חבר וירטואלי שעבר תקופה כל כך קשה.
מוזר, כי למרות שלא הכרתי אותו באופן אישי, אני מתנחמת בתגובות כאן ומחפשת מקום להתאבל בו עליו.
יש אנשים שנכנסים ללב בכתיבה שלהם, בתגובות שלהם, ובעיני הוא היה אחד מהם.
התגובות שלו בפוסטים שלך יהיו חסרות.
(מתנצלת על הכוכב)
איש מדהים. יהיה זכרו ברוך.
הלב כואב.
יהי זכרו ברוך