0

62 תגובות   יום שלישי, 24/8/10, 00:38

הסירים יצאו עם שחר

 

~~ ~~ 

 

 

   כפי שעוד יוזכר באחד הפרקים הבאים, יחסי השכנות בקומתנו היו טובים למדיי. מכורח הנסיבות התארגנו הדברים למופת, בכל עניין ועניין, לרבות הסדרי הביקור ב"חדר המבשם למרחוק" וזאת בלי לדון ולקבוע נהלים. מופת לסידור טבעי זה אפשר לראות כבר בראשיתו של יום, בתהלוכת הסירים.

 

   מאחר שהיו המבוגרים מבין שלושת המשפחות ושנתם נודדת ממילא, ראשונים לצעוד היו הגינזברגים. יוסף מחזיק בשתי ידיו סיר עמוס מ"תנובת הלילה" ורוח'לה מדָדָה אחריו, עם ליפה [צמח ספוגי לרחצה] ושארית של סבון כביסה. תכולת הסיר בהישפכה נשמעה מבעד לקיר המשותף לדירתנו. בעודו מקרצף את הסיר, שבה רוח'לה עם סמרטוט ומטלית. הסמרטוט לניגוב הנתזים הזהובים בהם התכבדה הרצפה מסביב לאסלה ומטלית לניגוב הסיר אחרי הדחתו. בעודה עוסקת באלה, יצא יוסף ושב עם מברשות השיניים, הכוס והמגבת לרחיצת הפנים של שניהם. ביודעם לבטח כי שאר השכנים מצוידים אף הם באותם כלי קודש לצרכיהם הליליים, לא מיהרו, שהרי בסיר גדול יימצֵא תמיד מקום לעוד סיבוב אחד...

 

   אם במכוון ואם במקרה, כחמש דקות חלפו מרגע שהגינזברגים יצאו ושיניהם התותבות כבר בפיהם, עד שלוֹטֶה ה"הפוילישה דריפקה" של ארנסט, סובבה את המפתח בדלתם הסמוכה, גררה כיסא מהחדר שיתמוך בדלת, לבל תיטרק בפניה כשהיא נושאת את הסיר הגדוש שלה, אם כי יש להניח שהיה מלא בעיקר ב"שלו" כי אֶרְנְסְטְל הרבה להרוות את שלפוחיתו בבירה. קליפ-קלופ-קליפ-קלופ, טופפה בנעלי הבית שלה - עשרה קליפ-קלופים מיותרים לפחות, רק בגלל העקבים.

 

   מאחר שהייתה כפייתית עם תעודות, השתהתה שם כחצי שעה ורק מלאכי השירותים יֵדעו לספר כמה פעמים שטפה את הסיר, סיבנה ושבה לשטוף אותו. כשיצאה נושפת, כבר ניצב אֶרְנְסְטְל  שלה על הסף כששערו פרוע לצדדים, סטייל בן גוריון - מגבת על כתפו ונרתיק כלי הגילוח בידו. זעוף היה בבקרים והיא כבר ידעה לחלוף על פניו מבלי להתחכך בו, למרות עגלגלותה, פן ינהם ויפטיר את אחת מקללותיו הווינאיות. כשקרה בכל זאת פה ושם, אך בקושי כבש אבא את צחוקו, כי הבין מה שהיא לא הבינה... עם שיצא מגולח ומסורק, נחפז יוסף להיכנס אחריו, בגלל הפרוסטאטה שלו וכך שב ונדחה תורו של סירנו ששירת נאמנה שלוש נפשות.

 

כאמור, למרות הצורך להקדים ולפתוח את הסנדלרייה שבקצה המרוחק של המושבה ולמרות שהקליינטיות של הגינזברגים הביאו בגדיהם לתיקון בדרכם לעמל יומם, מעולם לא הוחלפה מילה רעה בין השותפים ל"חדר המבשם למרחוק" ויש לזקוף גם מופת זה לתפארתה של "תקופת ההמתנה".

 

 ''

 

 

דרג את התוכן: