שעת בוקר מוקדמת. אני מציצה מבעד לחלון המטבחון החוצה אל הרחוב. הג'ינג'י (חתול) עדיין נם את שנתו על גג רכב ה-4*4 של השכן והגנן, כהרגלו מקודש, מתעקש לכסח את משוכת השיחים שמקיפה את אחד הבנינים הסמוכים דווקא בשעה שחלקנו עדיין לא פקחו את שמורות עיניהם. החום והלחות הנוראיים שאופייניים לימים אלו טרם תוקפים.

אני מתיישבת ליד המחשב וסורקת חטף את האתרים הקבועים שלי. זורקת מבט בקפה. כבר המון זמן שלא כתבתי, שלא הגבתי.

עסוקה לאחרונה. לא שכחתי אף אחד. מוסרת ד"ש חמה לכולם. מתנצלת אם לא הגבתי לפוסטים שלכם.

שינויים רבים מתרחשים, באינטסיביות רבה, ואין לי זמן..הראש עסוק בדברים אחרים. אז אפשר לומר שלקחתי לי מעין פסק זמן מהקפה.

שנה חדשה בפתח ומסתמנת התחלה חדשה עבורי. הזדמנויות חדשות נוצרות בתחום העבודה. הזדמנויות שייחלתי להן זמן רב ועכשיו פתאום הן כאן, דופקות בדלת. 

השבוע התקיים מפגש כמעט אחרון שלי עם שרון ויונטה, התרפיסטית שלי במוזיקה בבי"ח שניידר. ערכנו סיכום של המפגשים שלנו. בקרוב היא יוצאת לחופשת לידה. תוך כדי סקירת הדרך שעברנו, גיליתי שעשיתי כברת דרך רצינית מאז שהתחלנו לעבוד יחד. עולם המוזיקה כיום נגיש יותר בפני. בעבר חשתי שאין לי חלק של ממש בעולם זה. עד למפגשים הללו, כך התחוור לי, התייחסתי למוזיקה מן האספקט הצר של דיבור. הייתי עסוקה בלאבחן אותה כמוזיקה נטולת דיבור (מוזיקה "חלקה") או מוזיקה עם דיבור (שירים), ואם אובחנה כ"מוזיקה עם דיבור", אז הקדשתי את עיקר מאמציי להבין אם מדובר בזמר בודד או במספר זמרים, לעמוד על מינם (זמר או זמרת, או בני שני המינים, יחיד או מקהלה), השפה שבה מושר השיר וכיוצ"ב. אחרי ההשתלות, ולפני שהתחלתי את המפגשים עם שרון, הייתי מקשיבה לאינספור שירים, מנסה להבין את המילים של השיר, בתחילה בצמידות לטקסט של המילים, ולאחר שלמדתי את מילות השיר על בוריו - ללא הטקסט שלו. אם הצלחתי לעקוב במדויק אחרי מילות השיר תוך כדי השמעה שלו ללא הטקסט הרגשתי ש"עברתי את המבחן" ומהיום אני יכולה להגיד שאני שומעת ונהנית ממוזיקה... אם היה מדובר במוזיקה "חלקה" (ללא מילים), כגון מוזיקה קלאסית, ניסיתי לראות אם אני מזהה את סוג המוזיקה (קלאסית, ג'אז, רוק, וכו'), את כלי הנגינה שלוקחים חלק בהפקתה, וכו'..ובקצרה - התייחסתי להאזנה למוזיקה כאל תרגול שמיעה. הזדמנות יצירתית לתרגל ולטפח את השמיעה שלי עם שתלי השבלול שלי. למעשה, מוזיקה היתה אתגר מתקדם יותר בהבנת דיבור. אם הצלחתי להבין שיר שלם, למרות המוזיקה שליוותה את המילים, אז צהלתי על התקדמותי הנפלאה...

רק אחרי סדרת המפגשים עם שרון, הבנתי שלמעשה לא התייחסתי למוזיקה כאל מוזיקה, ושהמפגשים בעצם העניקו לי את הכלים להאזין לה כמוזיקה, לא כדיבור, ולהנות ממנה הנאה של ממש. המוזיקה כיום היא חוויה שונה לגמרי עבורי, חוויה רגשית מרתקת. יש לי ניצנים של חיבור אמיתי אליה. המפגשים עוררו בי סקרנות ורצון להמשיך לחקור גם לבדי את העולם המופלא הזה שטומן בחובו המון הרפתקאות חדשות עבורי. הם חיזקו את הביטחון שלי ביכולת שלי להנות ממוזיקה וחילצו אותי מהמצב שבו מוזיקה היתה עבורי אתגר שמיעתי בעיקר. עולם שלם של צלילים מופלאים נפתח בפני. ההתנסויות שלי ביצירת אילתורים מוזיקליים לרגשות ודימויים שונים גילו בפני אפיק חדש ויצירתי לביטוי האני שלי. העניקו לי חוויה מיוחדת של חיבור לרבדים נסתרים בנפשי. אפיק שלא הייתי מאמינה עד לפני כן שהוא בכלל אפשרי עבורי.

גיליתי שהמפגשים תרמו גם לשינוי ביחסי למוזיקה בשילוב תנועה, בחוג ריקודי הבטן שבו אני משתתפת. אני רוקדת כבר כשלוש שנים. התחלתי לרקוד עוד לפני ההשתלות, כשמצב השמיעה שלי היה ירוד לחלוטין. המוזיקה היתה עבורי קצב שיש להתנועע לפיו. לאחר השתל הראשון, פתאום התחלתי לשמוע את המוזיקה של הריקודים, בהתחלה היתה אופוריה : אני שומעת לא רק קצב. אבל בשלב זה עדיין הקצב היה הדומיננטי. השמיעה עם שתל אחד לא היתה מספיק טובה ועדיין נצמדתי לקצב. אחרי השתל השני, המוזיקה פתאום נשמעה לי שונה. היה לי קשה, בשלב כלשהוא היה משבר, ועזבתי לפרק זמן קצר את החוג. פתאום לא יכולתי להנות מהריקוד, כי המוזיקה שמסביב לקצב הפריעה לי לשמוע את הקצב ולהנות מהריקוד לפיו... השתלים שלי לא אהבו מה ששמעו..השירים נשמעו לי לא ברורים ו"זה לא היה זה"..הקצב כבר לא היה אותו קצב אהוב... לא ידעתי להסביר לעצמי מה קרה. דווקא שיש לי שמיעה דו-צדדית שהולכת ומשתפרת?...

לאחר פסק הזמן החלטתי לחזור, ולאט לאט גיליתי מחדש את ההנאה מהריקוד האהוב עלי. במהלך המפגשים בתרפיה עם שרון, התחלתי להבין את מה שקרה. פתאום שמעתי משהו חוץ מהקצב. שמעתי את המוזיקה. זה היה חדש לי. והיא הפריעה לי כי לא הורגלתי לרקוד לצלילי מוזיקה, אלא לצלילי קצב. היא היתה זרה לי, השתלים הקשיבו לה והגוף התנועע פתאום בחוסר ביטחון, לא הצליח להתאים את עצמו למצב החדש. מה גם שכאותו פרק זמן הייתי עסוקה בהסתגלות לשמיעה עם השתל החדש והתמודדתי עם הצורך להשיג סינכרון בין שני השתלים שלי. השתל הותיק והשתל החדש עדיין לא תפקדו בהרמוניה. כל אחד משך לכיוון אחר, והתקבלה שמיעה מבולבלת וחסרת ביטחון. הם עדיין לא היו מתואמים ביניהם. כלומר, בנוסף לכך שהמוזיקה הפריעה לקצב, הפריע גם המצב הזה של שמיעה דו צדדית שעדיין לא היתה "מבושלת". כך שלנסות להאזין למוזיקה ועדו לרקוד לפיה היה אתגר מתקדם מידי עבורי באותו פרק זמן..

עם ההבנה של המצב באה התובנה שעלי להאזר בסבלנות רבה ולתת לתהליך את הזמן שלו.

במהלך המפגשים, עבדנו על האזנה למוזיקה, וחידדתי את מיומנויות ההאזנה שלי, מה שהביא עם הזמן ליכולת הולכת ומשתפרת שלי להנות הנאה ממשית ממוזיקה. ובהמשך, זה הביא גם ליכולת לרקוד לפי המוזיקה ולא רק להתנועע לפי הקצב. יותר מכך, שיפור יכולת ההאזנה למוזיקה יצר חיבור רגשי עמוק יותר איתה, וההנאה כיום ממוזיקה היא כפולה ומכופלת ממה שהיתה לפני המפגשים.

החיבור של מוזיקה ותנועה הוא גם כן משהו שונה עבורי היום. גם כשאני רוקדת אני חשה ביטחון רב יותר והתפתחות בתנועה שלי.

זו ההזדמנות שלי להודות מקרב לב לשרון ויונטה, התרפיסטית שלי מבי"ח שניידר על המתנה המיוחדת הזו! שרון העניקה לי כרטיס

כניסה לעולם המופלא הזה של מוזיקה ונטעה בי ביטחון להתמודד איתו. בזכות המפגשים הללו, מוזיקה הפכה להיות מ"סוג של דיבור או הפקה קולית" לחוויה מהנה שמזמנת חיבור לרגשות ולמקומות היותר עמוקים בנפשי, לנשמה שלי.

תודה לך שרון! את פשוט נהדרת!

אני קוראת למושתלים אחרים להעניק לעצמם את המתנה הזו. רק אחרי שתתנסו בה תוכלו להבין את גודל משמעותה!

סיום שהוא בעצם לא סיום, אלא התחלה נוספת. המסע שלי בעולם המוזיקה ימשיך הלאה.