במוזיאון ההרמיטאג' בלוזאן מוצגת כרגע תערוכה מפתיעה באיכותה של הצייר האמריקני אדוארד הופר (1882-1967).  הופר נולד במדינת ניו יורק ונוף ילדותו, קרי נהר ההדסון שנשקף מחלונות ביתו, השפיע רבות על סגנונו כצייר. 

ב-1910 חזר הופר לניו יורק לאחר שהייה של כמה שנים בפריז, במהלכה התוודע לאימפרסיוניסטים והושפע ממאנה, דגה וטולוז לוטרק.  ב-1914 צייר מהזיכרון את "ערב כחול", סצינה פריזאית טיפוסית במרכזה זונה וליצן.  בשל הביקורות הקטלניות שקיבל בניו יורק השמרנית גנז את הציור המרהיב, שמוצג במלוא הדרו בקומת הכניסה בתערוכה:




 

הופר, שבמשך שנים לא הצליח למכור את ציוריו, עבד לפרנסתו כמאייר.  בשנות העשרים החל לצייר בצבעי מים את נופי ניו-אינגלנד -- בתים, חופים, סירות, ומגדלורים, שהיום נחשבים לאייקון תרבותי:

בגיל 41 פגש את ג'ו, אשתו לעתיד והדוגמנית המופיעה בכל ציוריו, עימה חי עד יום מותו.  הדמויות הנשיות בציוריו אינן חושניות או ארוטיות, אלא מוזרות ומנוכרות, למרות שממוקמות בסיטואציות יומיומיות מוכרות:

בהשראת ביקור במועדון חשפנות ניו יורקי צייר ב-1941 את אשתו כחשפנית המציגה את מרכולתה בהתרסה, כנגד ההשפלה שבמקצוע:

ציוריו הארוטיים של הופר אינם משקפים תשוקה או מתח מיני, אלא בדידות, ניכור, אכזבה ומרירות.  בציורו "טיול לפילוסופיה" משנת 1959 הגבר לבוש, מהורהר ומרוחק, ורק הערום החלקי של האשה מרמז על הקירבה הגופנית בין הדמויות.  סקס א-לה הופר מסתיים בהעדר, בציפיה, באכזבה:

בציורים רבים של הופר, שנהג לערוך תצפיות ואחר כך לצייר בהסתמך על הדימיון והזיכרון, הרחובות ריקים מהולכי רגל,  חדרי הבית ריקים, תחנות הדלק ריקות ממכוניות.  הסצינות, כמו snap shot מסרט, מרמזות על סיפור דרמטי:

בשנת 1933 הרטרוספקטיבה שהוצגה ב-MoMA הביאה להכרה לה ייחל הופר.  ציוריו השפיעו רבות על במאי קולנוע, ביניהם אלפרד היצ'קוק ווים וונדרס, ועל צלמים כגון סינדי שרמן וג'ואל שטרנפלד.  בשנת 2004 כתב הצלם האמריקני גרגורי קרודסון מאמר מרתק שכותרתו "אסתטיקה של ניכור" על השפעותיו של הופר על הקולנוע והצילום באמריקה, אותו אפשר לקרוא כאן.

בקומה השניה במוזיאון מוצג סרט דוקומנטרי על חייו של הופר.  בראיון טלויזיוני, כשנשאל על פולוק וציירים אמריקאיים אחרים, טען שאינו חסיד של הציור האבסטרקטי, כי  "התחושות שלנו מושפעות מהטבע, ולא ניתן להפשיטן לכתמי צבע ללא תוכן משמעותי".


התערוכה ננעלת ב-17 באוקטובר.  דמי כניסה 18 פרנקים שוויצריים.  ואם כבר טרחתם, אני מאד ממליצה לבקר גם בגינה היפהפיה שמסביב למוזיאון, ממנה נשקף נוף מדהים של האגם והרי האלפים.