כי ראיתי את דרכי נעלמת
ביער סבוך, בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת
רגלי ננעצו, היכו שורשים
ולרגע יכולתי לשמוע
עלים מלמדים שירתם
ורציתי לעלות גבוה
לפרוח איתם
הכרתי טיפותיו של הגשם
נקוות בתוכי, יורדות מתחתי
והרוח קרה ונואשת
הקפיאה אותי, הכבידה עלי
ולרגע יכולתי לנגוע
בקצה הכאב האפור
ורציתי לעלות גבוה
לראות את האור
אומרים השמיים כחולים מעלינו
מלאים באורות
אולי יום אחד אוכל גם אני לראות.
ונפלתי לארץ, בשקט
עצמתי עיני, אטמתי ליבי
והרגשתי איך אני מתפרקת
מכל כאבי, מכל בדידותי
ולרגע יכולתי לברוח
כנוצה על כנפה של ציפור
והצלחתי לעלות גבוה
לראות את האור
. |
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יקרה
אני מחבקת אותך.
אחד השירים הנפלאים והאהובים עלי.
טקסט משובח ומקוריות מוזיקלית נפלאה!
תודה יקירתי
ושנה טובה ומתוקה לך
.
בלוז
ושוב תודה לכולם מלמעלה למטה...ו."השידרוג" שוב מראה סימנים
למהפכה בבלוג/ים.
הכוונה, זה מה שבאמת חשוב.
עוזי,
אתה צודק, המילים "הצלחתי לברוח..." קצת דופק את השיר. בס"ה יש תום לב וילדותיות
קם בקול וגם בסיום השיר.
מתחיל יפה ומתחלף למשהו ילדותי... שמוריד בעיני.
אך הכמיהה לאור האמיתי, נפלאה.
שנה טובה מולי, עם חיוך מאיר בלב
עוזי
אבל בהחלט השיר יפה
תודה לך ושב ת שלום
לצאת מהאפור אל האור...
נפלא
האור שלא מכאן כבר בתוכך... אהובה
תודה על הכוונה. אולי יום אחד אשוב לפזז?
לא, זה כבר מאחור. י ו פ ז ה א ו ר ממני.
"ואחרי ככלות הכל". אחלה משוררת.
יום אחד יופז האור בליבך
:-)