"טוב. כנראה שאפשר עכשיו לבשר. אני בחופש", ר', סטטוס בפייסבוק; "ביצועי האייפון שלי מידרדרים... הלוואי שלא התקנתי את iOS גרסה 4", א', טוויטר; "חוגג יום הולדת במסעדת NG בנווה צדק", י', פורסקוור; "דיכוי וחלחלה", א', טוקבק; "אנחנו נאלצים להזיז את הפגישה מחר", מ', אימייל; "ל"ט", ש', SMS.

כש-TheMarker עלה לאוויר, מיד אחרי חול המועד פסח בשנת 2000, היה לנו כלל ברזל: לא יותר מ-300 מילה. למה? מכיוון שהנחנו שאף אחד לא יקרא מעבר ל-300 מילה. האינטרנט, הבנו מיד, הוא עסק מהיר. מוטת תשומת הלב של הקוראים שלנו קצרה וקצרת רוח. ולכן, אפילו אם מדובר בחדשות אולטרה-חשובות – כדאי שנעשה את זה קצר.

לאלה מאיתנו שהגיעו מעיתונות מודפסת זה היה קצת קשה. התרגלנו לכתוב כתבות של 500, 600 ואפילו 1,000 מילה. התעמקנו, הפכנו, ראיינו, התייעצנו ועשינו כל מה שיכולנו כדי להוסיף מידע לקוראים ולגרום להם ליהנות.

אבל מה שקרה מאז הוא שהכל התקצר עוד יותר. איפה אתם גולשים באינטרנט? בפייסבוק? ה-feed שלכם ארוך, אבל אבני הבניין שלו הן לרוב סטטוסים בני משפט או שניים. מי שכותב מעבר לזה מסתכן בכך שיעשו לו "Hide" או גרוע מזה – יבטלו את החברות איתו.

גולשים בטוויטר? אתם מסודרים – שם אין בכלל אפשרות לכתוב מסר העולה על 140 תווים. מושלם. פורסקוור – אותו דבר. מה יש בכלל להאריך מעבר לאיפה אני ואולי למה אני שם? והמיילים? שיעור ההתעלמות ממיילים קפץ ואלה שזוכים להתייחסות הם רק הקצרים באמת. ותכתבו בבקשה. עדיף טקסט. מי לעזאזל עדיין מרשה לעצמו להשאיר הודעות קוליות? אם זה לא נכנס ל-SMS זה כנראה לא חשוב.

ייתכן שהעסק עדיין מתקצר – אולי הרושם הזה רק שלי אבל נדמה לי שלאחרונה אנחנו משתמשים הרבה יותר באייקונים כמו סמיילי, פרצוף עצוב או קריצה שובבה. כן, אפילו מלים בודדות נעשות מטריחות יותר ויותר.

זה העולם החדש: עולם של מידע קצר ותכליתי. ככל שהשנים עוברות, ככל שאנחנו מחוברים יותר וככל שהחיבור הזה מלווה אותנו יותר – כך אנחנו מעדיפים שפיסות המידע שלנו יהיה קטנות יותר. ואם צריך ללעוס – זה לא מספיק טוב: אנחנו צריכים להיות מסוגלים לקלוט את המידע בשנייה אחת – ואם נרצה, להעביר אותו הלאה לחברינו בתוך פחות משנייה.

זהו סוד ההצלחה של טוויטר – מייסדיו זיהו את הצורך הזה, הפנימו אותו ונתנו לו כלי מתאים. אני בטוח שזה לא היה מודע – אבל זה הצליח בכל זאת.

העלייה המשמעותית בהיקף המידע הזמין לנו היתה יכולה להוביל אותנו לאחד משני כיוונים: להחליט מה אנחנו קוראים ולהעמיק בו – או לקרוא מעט על הרבה דברים. הברירה הטבעית שלחה אותנו לכיוון השני. אם היא צודקת, ייתכן שזה מה שיבטיח את הישרדותנו. אבל אם היא טועה – לא נוכל להתמודד עם האתגרים של מחר ונמות טיפשים.