חזרתי עכשיו מגיג.ניגנתי עם ר' טלמור יבדל"א ויובל אדם(נניח שמתופף הוא בחזקת אדם).היה ממש כיף.ר' טלמור הפליא מכותיו בפסנתר,יובל הבריש בתופים ואני פניתי למכנה המשותף הנמוך ביותר,הרי הוא הארון מתים.חילקתי כרטיסי ביקור,קיבלנו המון מחמאות.זוג צעיר התעניינו במחיר של ארוע פרטי.באמת שהיה מוצלח.מה שחבל זה שאין יותר מידי הזדמנויות לנגן בעיר הפועלים.ניגנו בבית קפה שככה אני לא יושב בו מחמת האוירה המשמימה שבו.בעל הבית כ"כ נדיב,גם על המים שקיבלנו היה לו חבל.כאב לו על כל שקל ששילם לנו.היה אפשר לראות את הסבל בעיניו כשנפרד מהכסף.כ"כ יפה לראות אדם שכרוך בכספו בכזו אהבה.ממש כאב לי לקחת את שכרי ממנו.נזכרתי באחד מהמקומות שניגנתי בהם בצעירותי,שם היה בעל בית כ"כ נחמד שכל הצוות היה מאחל לו אריכות חיים(עד מחר בבוקר).הברמן היה נוהג למלא לי כוס של גלנמורנג'י בכוס של לונג דרינק (רק כדי לדפוק את בעל הבית)והיה אומר לי,תגיד לו שזה מיץ תפוחים.כשבאתי לקבל את שכרי הייתי צריך לבוא בבוקר ולחכות ליד שולחנו של הנפוליאון דה לה שמעטע הזה עד שהוא הועיל ברוב חסדו להתייחס אלי.פשוט נוגע ללב האנשים הטובים האלה שמחזיקים מקומות...