ניסיתי לחשב את הזמן מהרגע שהדגדוג הזה מתחיל לי עם עצמי עד שהוא מתגבש למה שאתה רואה מולך ברגעים האלה. גיליתי שאין לזה זמן מדיד ושהנה עברו עוד שלוש אפשרויות תוך כדי המשפט הזה. שלוש אפשרויות שפספסתי מרוב קצב. ואחרי שכבר כתבתי קצב הכל שינה כיוון. חשבתי: איילון או מדבר. קצב או עצב. חשוף. כמו זה. למרות שאין פה הרבה קרביים עד כה, לעבור את הדרך הזו בקול רם זה כמו לרוץ ערומה בגשר ההלכה. מה שידוע שאסור על פיה. אז אני ערומה עכשיו כי חם ורק אני רואה. אבל עכשיו גם אתה יודע.

-----------------------------------------------

קשורה

לכבודך

עיניים ידיים ושפתיים

(ידיים בסוף אחרת זה ממש בלתי אפשרי).

הדלת פתוחה אפילו שהמזגן

כי חייב שיהיה אור.

אתה תגיד לי שאסור לי לזוז

ושמותר לי לרעוד רק מבפנים

תעבור על הגוף שלי

כמו ברייל

רק עם הזין.

מתאפקת לא לזוז כי אמרת

למרות שאפפעם לא הענשת אותי

כשסטיתי.

רק כשבכיתי אמרת לי

שזה מהמם אותך

שאני בוכה באמצע.

ורק הטפטוף הזה מספר

שהכל כאן מחכה

לאצבעות

שמנמנות.

ובסוף תוריד לאט

את הצעיפים

ואני שוב כלואה

במה שאתה מכיר בי

מלפני.

----------------------------------------------

סיפרת לי שאוננת אותי

דמיינת שגמרת

על הפנים

---------------------------------------------

הפנים של הקולגה שלי

כשראה שסידרתי את החזייה

בשנייה שהוא נכנס לחדר

גילו לי הכל

אודות גבר מלומד

שיושב לצידי יום יום

והוא מעומד

------------------------------------------

בבורסה

יורק חדש לכף ידו

עלייה במדד הדאון, בגלל הג'ינס.

כמו כן, נרשמו

ירידות לשערים

בלי שערות