כותרות TheMarker >
    ';

    טיוטות לב

    רישומים ורשימות -חומרים אקספרימנטליים

    פרופיל

    forte nina
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    0

    ג'וק בוקס

    110 תגובות   יום חמישי, 26/8/10, 13:28

    חודש אוגוסט נחשב לשיא עונת המלפפונים בארץ, באופן מסורתי.  אבל הוא לא פחות מכך גם שיא עונת הגו'קים (מקקים/תיקנים).  הללו מגיחים מכל החורים האפשריים (בעיקר בשפלת החוף של ישראל) ונוכחותם מורגשת בעצם הרבה יותר מהמלפפונים... אז בטרם יעזוב אותנו סופית הבלו של הקיץ, בכל זאת החלטנו להקדיש ליצורים האלה שאינם מעוררי סימפטיה בקרב מרבית הבריות, פוסט הומוריסטי מיוחד משותף.  פנינה, כתושבת תל-אביב יפו שדגמה שכונות רבות בעיר הזו, מאירה את חוויותיה המשתנות, לצד תובנותיה המגוונות מהיצורים הללו, בפן המרחב (מקום) והזמן (היסטוריה), ומתוך כך אף מציעה מסקנות אודות העתיד האפשרי של הג'וק היפואי.  מירי, כתושבת ירושלים עם עבר "שחור" בשפלה (העיר רחובות), מתמקדת בג'וק בודד אחד שמעז להופיע בסלון דירתה הירושלמית, ונזרקת בעקבותיו אל זיכרונות הילדות, וגם, איך לא, מערבת קצת פוליטיקה...

    שיהיה סופ"ש רגוע, קריר ו...נטול ג'וקים

    פורטה נינה ומירי-ב

     

    מעגל הג'וק הירושלמי

     מירי-ב

     

    החום הזה פשוט חורך את כולנו.  אבל ביום ג' שעבר, כשהביקושים לחשמל שברו עוד פעם את כל השיאים, נדמה שנשבר לו עוד שיא פרטי נוסף.  בסלון ביתי הופיע לו ג'וק ירושלמי בגודל מלא שנראה אפילו יותר אובד עצות מאשר יובל שטייניץ במחיצת שלי יחימוביץ ועופר עיני בשיא הדיונים על חוק ההסדרים... אפילו יותר מסומם מפלורנס גריפית' ג'וניור שניה לפני שמתה ממנת יתר... אפילו יותר הזוי מהסצינה של (כמעט) מכות בין אנסטסיה מיכאלי לבין חנין זועבי מעל בימת הכנסת אחרי אירועי ה"משט"...

     

    עכשיו, בניגוד לאחיו ההמוניים מתל-אביב ושפלת החוף של ישראל, ג'וק ירושלמי, ככה סתם בליל קיץ זה תופעה בלתי קיימת (כמעט).  מדובר בתופעה טבע-אורבאנית נדירה ביותר, שיש הגורסים כי אדם יכול להעביר את מלוא חייו בעיר הקודש, ולא להיתקל בה ולו פעם אחת בחייו.  אני למשל, בימי חלדי בעיר הזו (למעלה מעשור), יכולה לזכור (אולי) פעמיים-שלוש שבהן נתקלתי בג'וק חי בגודל מלא... וגם אז היה נדמה שהם הגיעו עקב טעות מצערת בניווט לתל-אביב.  אתם יודעים, פניה לא נכונה בשער הגיא, עיקול מיותר ב"סיבוב מוצא" ו...הופ הם כבר מתחת לגשר המיתרים (או מה שהיה שם קודם לפני שהמפלצת העירונית הזו הוקמה).  ואין אף ג'י-פי-אס שבעולם שכבר יכול להחזיר אותם לחיקו המחניק, המהביל והמתוק של איזור שפלת החוף...

     

    אבל הג'וק שהופיע אצלי בדירה בערב המהביל ההוא שבו החום, הלחות והמחנק הגיחו מתל-אביב והצליחו לעבור את "שער הגיא", לטפס את העליה למבשרת ציון, ולא להירתע מסיבוב מוצא, היה שונה לחלוטין מ"אחיו" הספורים שנזדמן לי "להכיר" (בלי חמדה כמובן) במהלך שנותיי בעיר הבירה של ישראל. 

    ''

     

    הוא נע לו באיטיות ובלאות בלתי מאפיינות בעליל את בני מינו שידועים בתזזיותם המבעיתה (כמעט) כל בן-אנוש.  אח"כ, שיתקה אותו לחלוטין נעל שנזרקה לעברו ממרחק בטוח של לפחות 3 מטרים ותוך זעקת השבר המוכרת לכל כך הרבה תל-אביבים (שלא לומר "תל-אביביות"): "אמא'לה ג'וקקקקקקק !!!"  אולם הנעל שנזרקה שיתקה אותו לא בגלל שהוא נהרג "בטרם עת", אלא פשוט כי לא היה לו כוח לנוע מתחתיה.  אתם קולטים את זה?! היה כל כך חם ומתיש מבחינתו, עד שה"ייצור" תפס לו טרנקילה מתחת לצלה המיטיב של הנעל שלי, מסרב לשמוע את צעדיו של מלאך המוות מתקרבים אליו כדי נגיעה במחושיו... נו טוב, כעבור 30 דקות של התלבטות אצלי, אם ה"ייצור" חי או מת, ומתוך הבנה הולכת ומתגברת שלג'וקים יש נטייה מעצבנת שכזו שלא למות בגיל צעיר באופן עצמוני, התקרבתי כולי רועדת אל "אזור האסון".

     

    מכיוון שחלפו אי-אלו שנים מאז המפגש האחרון שלי עם ג'וק בירושלים, נאלצתי להידרש לזיכרונות מוקדמים יותר מילדותי ברחובות, העיר מוכת הלחות והתיקנים בקיץ אודות אופן ביצוע "וידוא הריגה" כלפי המקק הארצישראלי המצוי.  ומילא העיר, אבל אמא שלי שהיתה צמחונית ונטתה חסד באופן כללי לכל היצורים החיים, גדולים כקטנים, סירבה לרסס בתוקף וגם טענה בפניי שאין להרוג "אפילו ג'וקים" כי הרי "גם להם היתה פעם אמא ג'וקה אוהבת".  כאן היתה מגיעה פאוזה דרמטית, מבט מצועף היה עולה על פניה של אמי, והיא היתה מסננת לאט ובהדגשה יתרה, "עד שאבא שלך והבנים ש-ל-ו [כאילו הם לא היו בנים גם שלה] ר-צ-ח-ו אותה.  את מבינה מה שאני אומרת לך, מרימי?!"  נו, בטח שהבנתי, ולכן בלילות הקיץ החמים וההבילים ברחובות, הייתי מצטיידת בזוג נעליים מתחת לשמיכת הפיקה, פן יגיעו קרובי משפחתן של הג'וקות שנפלו שדודות תחת מרמס נעליהם של אבי ואחיי, כדי לתבוע את מתיהם ועלבונם דווקא ממני...

     

    חזרה לירושלים של אוגוסט 2010.  "אז זהו זה, אני צריכה גם את הנעל השניה", אמרתי לעצמי, רגע לפני שאני מגיעה אל "אזור האסון"... חלצתי אותה מרגלי, רכנתי מעל לנעל "הראשונה" שמתחתיה היה מצוי הג'וק, הרמתי אותה, רק כדי לגלות מתחתיה ג'וק פלגמאטי במיוחד, שבקושי עושה טובה וזז... אח, לו רק הייתי משאירה את הנעל במקומה, אולי הוא ואני עוד יכולנו לחיות באיזה הרמוניה משותפת, ואמא שלי היתה רושמת סוף כל סוף את ההצלחה החינוכית שלה ייחלה כל חייה...אבל זה כבר היה מאוחר מדי...הג'וק, גמלוני, איטי ומסומם ככל שיהא בגרסה הירושלמית של קיץ 2010 עדיין היה ג'וק, ואני עם כל המטען של הנעליים מתחת לשמיכת הפיקה בילדות והבעתה מהאמא ג'וקה, כנראה כבר לא יכולתי לנהוג אחרת חוץ מלהרוג אותו מתוך איזו תגובה פבלובית-מעגלית של חרדה...

     

    ''

    אה, ואם זה מזכיר למי מן הקוראים את המציאות הפוליטית שמתדפקת על דלתה של הממשלה בירושלים.  למשל, משום שמאז ימי רפול העליזים, "ג'וקים מסוממים" מזוהים עם ה"ערבים", ועל החרדות שלנו מ"הם" הרי אין צורך להכביר במלים, אז זה רק פרי דמיונו הקודח, כמובן.  או כפי ששלמה בראבא מספר לקהל במסגרת הפרולוג בהפקה הנוכחית (והמצוינת, יש לומר) של "מעגל הגיר הקווקאזי" בתיאטרון הקאמרי (לא ציטוט מדויק, אבל זוהי רוח דבריו): "זה סיפור על סכסוך עתיק יומין בין שני עמים, אודות רכוש, קרקע, וצדק, שמתרחש בארץ רחוקה ובימים אחרים. בכלל לא משהו שאנחנו מכירים כאן ועכשיו.  ממש לא רלוונטי, כן?!..."

     

     

     

    מאז הסל-ג'וקים לא נולדו כאלה ג'וקים

    פורטה-נינה

     

    ''
     

     

     

     

     

    ייתכן ועמיתתי מירושלים תעדיף לקרוא לג'וק הירושלמי תיקן.

    בתל אביב הוא סתם ג'וק ביבים פושט לגמרי, שיכור מהלחות העוטפת אותו

    באהבה. כרסו שבעה  טינופת והערפיח נדבק לריאותיו כמו צוף לדבורה.

    ידוע  כשם דבר לעזוז וגבורה. כל שנה הוא מתעצם עמיד וגדול יותר.

    ג'וק תל אביבי בניגוד לתושביו אינו מגיע מהפריפריה. הוא נולד במקום והוא יותר תל אביבי מכל תל אביבי.

    אף אחד לא ילמד אותו מה זה בתים מסגנון באהאוס  או את מחילות פארק הירקון. הוא היה לפני ולפנים.

    למעשה ,הוא צמח בין שורשי העיר,  ושדרג את עצמו מאז סצנת הפאבים הפורחת בעיר הזאת. אכן, באזורים אלו, משכנם הארעי של הג'וקים קבוע יותר מדיירי הבתים על שניים. הם מתרוצצים בחמולות שיכורי חיים, שואבים לקרבם את ריחות הבירה המהבילה ומזדווגים בסערה עם בנות זוגם.

    כשגרתי באזור הזה, יכולתי להבין עד כמה הג'וקים המקומיים רווים נחת בעוד המהלכים על שניים מאמני הרוח צורכי הפרוזאק והמטפלים האלטרנטיביים מגלגלים את עיניהם לשמיים מלאי דמע מנטרות ומתחתיהם מתרבים  תוך כדי שאיפת גראס משובח  האופף את אוויר האזור.

     

    ''

    כמובן שניתן בקלות לזהות הבדלים בין דפוסי התנהגות של ג'וק פלורנטיני מחבריו האחרים.   בפלורנטין, הם חיים בגן עדן ממש לא של טיפשים. אומנם הם הפכו למכרסמי  קטניות ופיצוחים אבל זה לא בעצם מה שקרה לכל מי שגר שם?

    התגוררתי בקומה האחרונה ומשום מה לא שערתי שג'וק יזדקק לעלות לקומה האחרונה בשעה שהמדרכה מלאה בכל טוב. אז שגיתי.  כג'וקולוגית בתהליכי התמחות , טרם הבנתי שהג'וק הפלורנטיני כנראה הושפע מתושביו שחזרו ברובם מבנג'י באוסטרליה ואומגה מעל ביו-ביו . והם מבצעים בנון שלנטיות, טיפוסים מרהיבים וקפיצות נועזות לתוך חללי הבית עד כדי כך שנאלצתי רוב השנה לנעול חלונותיי והשבתי את רוחי במזגן בלבד.

    לימים עברתי ליפו, ומאז שפרנסי העיר זיהו את פוטנציאל הנדל"ן שלה היא עוברת שואה עירונית.  בין חפירות ארכיאולוגיות תוך כדי גילוי בתי קברות עתיקים לבין בניית תשתית ביוב חדשה לכל אורכה ורוחבה גם  זקני הג'וקים  לא זוכרים מאז הסלג'וקים תנופת בנייה וחדוות יצירה שכזאת.

    .

    החום המהביל והרטיבות היפואית בנוסף על החפירות שפרנסי העיר עורכים בה, הוציאו את חמולות הג'וקים,  מהמחילות האפלות ולמול עיני מתחוללת פריחה להולכים על שניים ושואה לג'וקים הנאלצים לפרק משפחות ולנוס ג'וק ג'וק לנפשו.

    וזה כמובן "זורק" אותי לתיאוריה המסבירה איך נוצרו שינויים בגנים האנושיים במהלך ההיסטוריה וזה ידוע לכל,  כי הסיבות העיקריות נבעו עקב מחסור במזון באזורים נרחבים תוך כדי אילוץ לערוך נדודים תוך כדי יצירת אדפטציות חדשות או רחמנא ליצלן, מגפה המחסלת אוכלוסיות שלמות.  אני מודיעה שמה שקורה בימים אלו ביפו זהו רגע פאטאלי המסמל שינוי מוטציה של גניו המפוארים של הג'וק היפואי מאז קדמת דנא.

    אם פעם נהגתי לראות משפחות של ג'וקים העושות את דרכם ממקום למקום במעלה הביוב . הרי שהג'וק היפואי הפך בלית ברירה, לסוג של אינדיבידואליסט והיום אני פוגשת פה ושם, שהידים בודדים שצצים אחת לכמה ימים מאיזו פינה בבית. הם נראים מותשים אם בגלל אותו ריח של נוזל רצפה הדוחה אותם, או מפני שהסתיימה תקופת ההדדיות בתוך משפחת הג'וק וכל אחד מהם הפך בבדידותו, למשק אוטרקי החייב לדאוג לכל צרכיו ואם אין אני לי ג'וק לי.

    ואפילו המהבילות היפואית האהובה עליהם כל כך, השנה גדולה עליהם .

     ייתכן ומול עיני מתרחשת היסטוריה. זכור לי כי הובטח בכל התחזיות המדעיות האפוקליפטיות שהג'וקים ייוותרו האחרונים בקץ העולם. ואולי  כמו שנאמר רעיונות גאוניים הם בדרך כלל הכי פשוטים. ובניית מחילות הביוב החדשות הרסו את חיינו, אך חברי, בעולם התחתון היפואי  אני ושכני לא רואים בכלל ג'וקים. או  שהם נסו לנפס באזור רוטשילד.  או, אולי נשבר הצופן הגנטי של הג'וק היפואי.מבטיחה לדווח.

     ימים יגידו..

     

     

     

     סלג'וקים-http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%9C%D7%92'%D7%95%D7%A7

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      רשימה