אז זהו, עברו כבר כמעט שנתיים, תיכף יומולדת למשפחה בפרו... כבר התרגלנו לרוב הדברים, כבר כמעט ואין הפתעות (טוב, זו הגזמה, בטח שיש....) וכבר הבנו את לוחות הזמנים, וכבר יש לנו את רוב, אם לא כל הטעמים....

היום, חזרתי מפגישת בנות ישראליות. ערב אחד, שמונה נשים, פחות או יותר באותם גילאים, בד"כ 2 מאיתנו בהריון, תמיד חוגגים משהו, תמיד מסיימים בקינוח גדול, תמיד מדברות על אותם הדברים.

היום, כמו תמיד גם דיברנו על מילקי וקוטג' וכמה חסרים לנו פה הדברים ומה שווה להביא מהארץ, ומה מותר להביא, וכמה זמן נשמר מה שבא מהארץ.

א"כ כשהגעתי הביתה חשבתי לי, על מה חסר לי, עכשיו, כמעט יומולדת שנתיים בחוצלארץ. הנה רשימה, בטח חלקית:

קוטג' 5% בכפית

דג דניס בתנור עם רוזמרין ותפ"א בחמאה

סלט ירקות קצוץ דקדק עם לימון

קפה בוקר קצר, לפני העבודה

עבודה

לקטר על עבודה

משפחה

חברות- כאלה מכל הסוגים- של הלימודים, של התיכון, של השכונה. חברות.בכלל.

לעשות בערב הליכה בשכונה

להיות אני. ממש אני. בלי "ללכת על ביצים" (כן,בנות בר-אילן- אני יודעת שזו פנטזיה).