יש רגעים בהם אני מחליט ללכת עד הסוף.. ... 

איפה אני עומד בחיי:

אני אדם נשוי. משפחה, ילדים שאני מאוד אוהב. בת זוג קרובה, אהובה בדרך כלל. לפעמים קרובה מאוד, לפעמים קצת מרוחקת. אנחנו מקיימים משפחה נהדרת. אנחנו נותנים מקום בטוח לעצמנו, לילדים שלנו. אנחנו עושים את זה יום יום, במאמצים גדולים. אנחנו משתדלים.

אנחנו משתדלים לנהוג בכבוד אחד בשני. אנחנו משתדלים להעניק אחד לשני את מה שניתן להעניק.  לא את הכול ניתן להעניק. אי אפשר לתת אהבה בזמנים שהיא לא קיימת. אי אפשר להבעיר  תשוקה כשהיא לא נוכחת.

בחיי הלא קצרים, הייתי בקשרים קרובים אינטימיים עם מעט נשים [ יחסית ל"מקובל"] . לא כי אני לא מסוגל, או לא יודע איך, או לא מבין בזה, או בעל מחסומים. אני לא כזה. אלה פשוט היו נסיבות החיים - התחתנתי עם אחת החברות הראשונות שלי, ומאז אני איתה שנים ארוכות. לאור הניסיון לשמור על הקשר, ולאור הרצון הגדול לא לפגוע בה. השתדלתי להישאר רק שם, ולא ליצור קשרים לצד הקשר איתה. חשבתי שזה הדרך הנכונה לחיות חיי זוגיות.

אני חושב שזה בסופו של דבר הצליח. הקשר איתה היה ונשמר כקשר טוב. אבל ההצלחה הזו , הייתה לעיתים,  ועדיין כרוכה בלא מעט תסכול. משהו בי כנראה כל כך צועק, ורעב, ואני כנראה לא מסוגל להתעלם ממנו. והחוסר בו, מתסכל.

הייתי כבר בהרבה מקומות. היו לי מבטים, היו התכתבויות. היו לי קשרים שנוצרו. הייתי במקומות בהם ניסיתי, לראות את מקומי, לא רק במסגרות הרגילות.

היו קשרים חשובים . נוצרה ידידות. לא אחת. ידידות חשובה בין שני אנשים שיש להם אמון האחד בשני.  היה שם גם המתח המיני. הוא לא התפתח משם למשהו מעשי. אולי כי לא היה נכון , לשני הצדדים, לערבב בין המקום המיני, ארוטי, גופני, לאזור של הידידות. אולי כי היה פחד, שמה שנבנה לאורך הרבה זמן עלול להיהרס. אולי כי פשוט זה לא קרה.

יש מקומות בהם אנחנו . גם אני, לא ישרים עד הסוף.  אנחנו עושים את זה , לא כדי להרע או לפגוע במישהו. אולי דווקא ההפך. אנחנו נאלצים לעשות את זה , כדי לתת לחיים לזרום. כדי לעשות מהפכות במקומות שחייבים, ואת המקומות האחרים להשאיר רגועים. כנראה שאני בשלב שבו אני חייב להיות קצת חסוי במקום אחד, כדי לתת לעצמי לחיות את עצמי במקום אחר.

אבל פה אני רוצה להתחיל משהו אחר.  קשר חדש. קשר כזה. שכל משמעותו קירבה, בו הכנות היא החשובה. ולכן זהו מקום של כנות אינטימית, או אינטימיות כנה. 

זהו קשר שמנותק מחיי היום יום. קשר שנמצא לידם. ליד החיים ה"רגילים" אבל הוא לא פחות משמעותי ומרכזי מהם. זהו קשר שנבנה מראש כדי לתת לשני הצדדים משהו שבחיים הרגילים שלהם, הגלויים, הידועים, לא יכול להתקיים.

המקום הזה נבנה לצורך הקשר האחר . זהו הקשר הגופני – ארוטי – מיני.

כן צריך לקרוא לו בשמות האמיתיים שלו. כי הכותרת של הבלוג הזה מחייבת -  הכנות.

כי במקום של קירבה , חייבת להיות כנות. כך אני מאמין.

אני חושב שמגע בין שני אנשים, מגע אינטימי, מחייב רגש. אני לא בטוח שהאהבה חייבת להיות שם. האהבה האמיתית, היא דבר נדיר. אני חושב שצריך נס בכדי שהיא תתרחש. חוויתי כבר ניסים כאלה. אבל אני יודע שאי אפשר לבקש אותם בהזמנה. הם קורים מעצמם. אני חושב שאינטימיות, יכולה להתרחש, מתוך קירבה, שנבנית גם מדברים אחרים – כבוד, הבנה, הקשבה, הערכה.   אלה מילים יפות, אבל אני יודע שאפשר לצפות להן. אני מאמין בכך.

הפניה הזו נשארת באוויר. אין לי מושג למה היא תביא , זהו ניסיון.  ניסיון של כנות פשוטה .