| מושב נווה צוק היה ממוקם באזור השרון,בין נתניה לחדרה במועצה אזורית עמק השרון, הוא הוקם על הדיונות של הים התיכון לאחר שבישיבת מועצה בשלהיי שנות ה-70 הוחלט להפשיר את אחת מהקרקעות היפות ביותר בארץ לבניה. הביקוש לקרקע היה זעום כי בשנות ה 70 התושבים העדיפו לגור בעיר וחוץ מזה שלגור ליד הים הורס את כל מכשירי החשמל בבית בגלל המליחות.תושבי העיר "הנועזים" שקנו קרקעות במושב החדש ובנו וילות קטנות על שטח של חצי דונם לא תיארו לעצמם שיום יבוא והם יהיו מיליונרים. במושב היה גן,מכולת,מגרש משחקים קטן והרבה מאוד שטחים ריקים של פרדסים וגידולים חקלאיים, והיה גם את הים, מקום מושלם לגידול ילדים. שגב,זוהר וישי היו חברים כבר מגיל מאוד צעיר, הם נולדו באותה שנה , גדלו באותו גן, למדו באותה כיתה בבית הספר ושיחקו ביחד כמעט בכל יום אחרי הצהריים. הם היו החברים הטובים ביותר ולא היה אפשר להפריד ביניהם. באחת השבתות כהרגלם הם טיילו לאורך החוף, זה היה יום קיצי באוגוסט שהשמש יקדה והים היה נראה כמו בריכה, שטוח ומבריק. למרות שלא היה מסודר ולא היו בו שירותי הצלה נהרו עשרות תושבים מהישובים השכנים ופקדו את החוף מידי שבת. הם ישבו על הצוק והסתכלו על הרוחצים. "בוא נרד למטה." אמר זוהר והסתכל על שגב. "לא מרשים לי." השיב שגב במבוכה. "מה לא מרשים לך?" צחק ישי "עוד מעט יש לך בר מצווה." "מה אני יעשה" לחש שגב תוך כדי שהוא מוריד את הראש מתוך בושה. ה"מקום" שלהם היה הנקודה הגבוהה ביותר בצוק ולטפס לשם הייתה משימה לא קלה במיוחד, זוהר כהרגלו היה ראשון וישי ישר אחריו, לשגב תמיד היו בעיות בטיפוס, הוא היה קצת מסורבל וזה הפריע לו כאשר נדרש לבצע פעילויות גופניות . ישי עזר לשגב לעלות, הם התיישבו על הקצה והסתכלו למטה על הים. "מה נעשה היום"? אמר זוהר והסתכל על ישי. ישי גיחך לעצמו בזמן שלקח אבן קטנה ודרדר אותה במורד הגבעה. "מה אתה עושה? זה יפגע במישהו למטה",אמר שגב וניסה לתפוס את האבן לפני שהיא תספיק להתדרדר."תפסיק להיות כזה ילד חנון" אמר זוהר וקרא לשגב לחזור לשבת לידם. "מה שאתה צריך זה מבחן אומץ". "מבחן אומץ"? שאל שגב בזמן שראה שהאבן הקטנה נעצרה על אחד הסלעים ואיש לא נפגע. "כן, ברגע שתעבור אותו תהיה כמונו, לא עושים מה שההורים שלנו אומרים," "בואו הולכים. "לאן" שאל שגב וקם על רגליו. ישי וזוהר הסתכלו אחד על השני וחייכו, הם ידעו בדיוק לאן הם הולכים. הם התחילו לרוץ לכיוון המושב ושגב רץ אחריהם. "חכו לי, "צעק שגב בזמן שהוא מנסה לפלס את דרכו דרך החול התובעני של הדיונה. "בו כבר", צעק ישי והם נעצרו לחכות לו ליד הכביש. "הולכים למכולת!" "אבל המכולת סגורה היום,זה יום שבת" אמר שגב ולא הבין למה הם הולכים לשם. "בוא, אל תשאל יותר מידי שאלות" השיב זוהר והם התחילו ללכת שלושתם. כשהגיעו, ישי וזוהר הובילו את שגב לחלון קטן בצד האחורי של המכולת שהיה גבוה מידי בשביל לקפוץ, הם הסתכלו סביב לחפש משהו שיעזור להם לטפס וגילו להפתעתם סולם זרוק ליד הקיר החיצוני של המבנה, הם לקחו את הסולם והשעינו אותו על הקיר , טיפסו למעלה לכיוון החלון, פתחו אותו והתחילו להיכנס, שגב שהיה אחרון לא רצה שחבריו הטובים ביותר ידעו שהוא מפחד פחד מוות ועשה כל מה שהם אמרו לו בלי להניד עפעף. מה שהם לא ידעו זה שמוריס בעל המכולת לאחר מספר שבתות שפרצו לו לעסק החליט לתפוס את הגנבים על חם ושם אזעקה חדשה שמחוברת למוקד אבטחה למקרה שיפרצו לו שוב, בנוסף ביום שישי בזמן שהוא סגר את המכולת הוא לקח את הסולם שהיה לו במחסן ושם אותו ליד החלון שיהיה לגנבים יותר קל להיכנס. האזעקה התחילה מיד לפעול והבהילה את שלושת הנערים, הם הסתובבו במכולת ולא ידעו מה לעשות "חייבים לברוח" אמר זוהר ורץ לכיוון המחסן במטרה להגיע לחלון, ישי ושגב רצו אחריו והיו מפוחדים מאד, "ידעתי שזה יקרה" אמר שגב והתחיל לבכות. הם טיפסו בחזרה על המדפים של המחסן בחזרה לחלון והתחילו לצאת,זוהר וישי ירדו מהר והתחילו לרוץ לכיוון ביתם, הם לא שמו לב שהפילו את הסולם ושגב נשאר תלוי על החלון בזמן שהמכונית של המוקד האזורי נעצרה מול המכולת ושני גברים בלבוש אחיד ירדו מהרכב והסתכלו על שגב בזמן שהיה תקוע למעלה בחלון. |