אט אט הן נושרות - פיסות החיים. בכל עשור את משילה עוד נשל ויש שבעשור אחד הן נושרות בזו אחר זו. גשם של שלכת. והגזע הולך ונחשף וקילוח השרף הנוטף הימנו מתגבר והכל ניקווה שם באדמה עד קריסתו שלו עצמו. לכן ריקדי, ריקדי לקול צחוקו של אלוהים ריקדי לקצב הנשירה. |
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לקצב הקמילה שלנו
ללא מילים. נגמרו.
איך שאני כותבת?
איך שאת!
תודה שרבית. (כן.. גם אני התגעגעתי...מאוד)
קילוח השרף הנוטף... איך שאת כותבת... !
והיוטיוב... (:
עם כל נשל
אנו נהיות יותר אותנטיות,
אז אולי שווה להתבגר...
טוב בשבילך העליתי את קיץ אינדיאני
בריז'יט היא צרפתיה, ובטח היתה יודעת לקבל מחמאה כשמגיע
עם השנים עוד נדבכים של תבונה
ויכולות לאהבה.
ככה זה.
ענק!
תודה שהבאת ת'תמונה הזותי
אין כמו שתי התמונות האלה שלה כדי להמחיש את תהליך השלכת
וכן, בדיוק בגלל כל מה שכתבת עליה
אהבתי אותה אז ומעריכה ואוהבת אותה היום.
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
אהבתי ת'איבחה הזותי
צוחקת צחוק פרוע ומשוחרר חרף צחוקו של אלוהים
אפילו מגבירה ת'ווליום כדי שצחוקו לא ישמע
הלו
עיצרי את הזרם, לאט לך:) )
מה קטן יותר פלג או מעין?
תודה:)
בריז'יט שהיום נראית כמו צל של עצמה [ומסרבת כנראה לכל שידרוג שמציעה הרפואה הפלסטית] שמה קצוץ על כל העולם ויצאה ממירוץ היופי וההצלחה המערביים המקובלים.
חייבת לשים פה תמונה שלה. היא היתה כמו חלום פעןם. סביר להניח שאז הרגישה שהיא כחומר ביד היוצר/בהבמאי/המפיק. היום היא הרבה יותר מאושרת כשהיא חופארת את הגומה האישית והעצמאית שלה בעולם.
ריקדי לקול צחוקו של אלוהים
ריקדי לקצב הנשירה.
זה הדבר הכי טוב נכון ועמוק שקראתי בזמן האחרון. ובכל זאת, כל עוד אנחנו פה, חיים נושמים ובועטים, גם לנו יש את הצחוק שלנו, ואת הבנייה והצמיחה שלנו.
להגיד את האמירה שלנו בצורה הכי חזקה שאפשר. תזכרי את זה גושקה. לפעמים מי שלא חושב וחופר, קוטף את הפירות הטובים ביותר.
בואו נקטוף את הפירות הטובים ביותר. הצחוק של אלוהים במילא תמיד שם ברקע, נפתח לנו קצת שמיעה סלקטיבית ונחשוב פחות ונעשה הרבה יותר.
ממני באיבחה נדירה של אופטימיות קוסמית...
(ואני כמעט פיספסתי מפאת השדרוג)