"אני זוכר שאבא שלי היה לוקח אותי בחופש לעבודה, תאמין לי זה היה שווה יותר מכל יום לימודים. ואבא שלי לא היה פקיד, שלא תבין לא נכון. בעבודה של אבא שלי לא היו מהדקים ושדכנים וכל מיני ניירות. לא, אבא שלי עבד בעבודת כפיים. לא צווארון לבן, אפילו לא צווארון כחול, לא-לא, אבא שלי היה הולך עם חולצות ללא צווארון בכלל."

"לגמרי" אני ממהר להסכים עם המראיין שלי "אבא שלך עבד בטח בבניין אה? או בחקלאות. כן, פעם היו עבודות של גברים, עם טוריה, עם שריקות מהסולם יום יום כשאת עוברת כאן בתשע, עם לחם לבן, שמנת וזיתים, עבודות של גברים."

"אבא שלי היה... רפלקסולוג." עונה לי המנכ"ל.

" גם עבודת כפיים אין מה לומר... ואתה עזרת לו בעבודה?" אני שואל.

"בוודאי! היינו מגיעים בשמונה בבוקר, הוא היה מושיב אותי מול זוג רגליים והייתי מתחיל לעבוד עליהם, ואחרי זה עוד זוג ועוד זוג" מספר המראיין בגאווה "ועכשיו הבאתי את הבת שלי רזיאלה שתעזור לי קצת בעבודה".

"אני עוזרת לאבא במיונים של האנשים שבאים להתראיין אצלו" מסבירה לי המכשפה הקטנה.

"את מתייקת את כל הקורות חיים וכאלה" אני מנסה להביע התעניינות בעבודתה "כל הכבוד, שאפו, את יודעת שעובָד זה ב-ע'? אבל את יכולה גם לרשום אותו ב-א', כדי שאהיה בראש הערימה."

המפלצת הקטנה תוקעת בי מבט מזלזל "מה נראה לך שאני איזו פקידה שמתייקת ומשדכת כל היום?!"

"אז איך את עוזרת לאבא בעבודה, חמודה?" אני מחמיא ונזהר שלא להקיא.

"אני מראיינת בשבילו. ספר לי קצת על עצמך. איך אתה מתפקד בסביבה משתנה, איך אתה רואה את עצמך מתפתח בתפקיד ואיפה אתה רואה את עצמך בעוד 5 שנים?"

אני מעביר את מבטי אל עבר המנכ"ל אך הוא כבר לא שם. עכשיו זה רק אני והשטן הקטן שממולי.

"תן לי תכונה הכי טובה שלך ותכונה הכי רעה" היא ממשיכה.

"אתה יודע שהתפקיד דורש הרבה שעות נוספות, יש לך בעיה עם זה?" היא לא מרפה.

"מה ציפיות השכר שלך? היא שואלת ולמשמע תשובתי היא מודיעה לי שזה קצת גבוה מידי ושאני אאלץ להתפשר. "טוב, אני אתפשר" אני עונה לה "אבל אולי בכל זאת אפשר לדבר עם אבא שלך. "אל תנסה לעקוף סמכות" היא מתרה בי ונפרדת ממני ב-"אנחנו כבר נקשר אליך" המסורתי. במדרגות היציאה אני פוגש באביה המנכ"ל "אה... סליחה... זה כל הראיון? אתה לא הולך לדבר איתי?"

"למה, יש משהו שהיא לא שאלה?" הוא מתעניין.

"היא שאלה הכול, רק ש...לא כדאי שגם אתה תראיין אותי?"

"אני? לא, אני כבר לא צריך. מצאתי לי מועמד" הוא מסביר לי בנחת "אבל אני נותן לה קצת להשתפשף, איך היא הייתה, טובה אה?"