תנועת "אם תרצו" הם בגדר תופעה. המסע התקשורתי שלהם ראוי להילמד בבתי ספר, אפשר לא להסכים אתם אך קשה להתעלם מהם. השאלות שהם מעלים (גם אם לא מסכימים איתן) חשובות להישאל.

מי שנכנס לאתר שלהם גילה שהסלוגן שלהם הוא "המהפכה הציונית השנייה". נשאלת השאלה: למה שניה? מה רע בציונות הישנה והטובה? או האם מדובר בתנועה פוסט ציונית שמאמינה שהציונות נגמרה? (ולכן יש להחיותה מחדש). הניחוש שלי שמדובר בז'רגון מתחום ההי-טק, משהו בסגנון הציונות גרסה 2 (יעני גרסה משופרת של אותו מוצר).

על פי האתר המהפכה השנייה מתבססת על שלוש רגליים: “1. תנועת מרכז מדינית. 2. חידוש הציונות המדינית. 3. התמודדות עם האיום האמיתי על עתיד הציונות: פוסט הציונות המודחקת.” מי שבדק את האתר גילה שהרגל השלישית – התנגדות לפוסט ציונות היא הרגל המרכזית (שלא לומר היחידה). המכנה המשותף של עשרות מאמרים הוא שהפוסט ציונות מסוכנת לישראל.

צריך לומר שבהקשר זה אם תרצו הם בהחלט ממשיכי דרכה של הציונות הקלאסית. תופעות של דה-לגיטמציה זכורות עוד מראשית הציונות. אחד הבולטים בתחום זה הוא דוד בן גוריון שחתום בין היתר על הסזון, אלטלנה, “בלי חירות ומק"י" וכמובן הפנקס האדום הידוע לשמצה. הוא כמובן אינו היחיד כמעט כל פרט בחברה הישראלית מצא עצמו כקרבן לדה-לגיטימציה (חרדים, קיבוצניקים, מתנחלים, "יושבי בתי הקפה"...). אלא שבציונות הקלאסית תופעות אלו לא היו מרכז העשייה, בן גוריון למשל הספיק להקים מדינה, להקים צבא... מעשים ששמו את הדה-לגיטמציה (החמורה) בשוליים.

אלא שהמהפכה השנייה של אם תרצו שמה את הדה-לגיטמציה במרכז העשייה. (מי שיחפש היטב באתר, יוכל למצוא פעילות התנדבותית בודדת של חלוקת מצרכים בבית זרזיר). תופעה זו מעוררת געגועים לגרסה הראשונה של הציונות. לדעתי או שראשי התנועה ישנו את שמה ל-”אם תרצו, הועד למלחמה בפוסט ציונות", או כמו שאומרים בענף התכנות – לדַבג.