זה התרחש כשעתיים אחרי חצות, ליל ירח מלא של אלול, משהו זרם דרכי, ככה בתוך שנתי, מין נהר קולח של רגש מטלטל, שלווה שוטפת אותי מהראש, מזככת את תוכי, נפלטת דרך קצות רגלי במין עיקצוץ נעים. התעוררתי, 'זה לא חלום' אני מבהיר לעצמי, אני עדיין מרגיש את התחושות. קרני אור משונים מבליחים דרך חלוני בצבעי כתום עמוק, הצצתי מבין התריסים, ושם היא התגלתה במלואה - זו היתה התקווה ! היא זהרה משך רגעים ארוכים, מחזה מרהיב של קרני אור ססגוניות מתערבבות באור הירח, אומרים שבאלול השמיים נפתחים, משאלות עשויות להתגשם, התפלשתי בזוהר הזה, בהילה הבילתי מוסברת, הממכרת הזו. עד שדעכה ונעלמה, משאירה אותי כעדות אילמת יחידה. אור הירח המשיך יוקד.הטבע הדומם מסביב, הרחובות הריקים, הרמזורים המחליפים צבעים. חיכיתי ארוכות, היא לא חזרה לזרוח שוב, הכל מסביב היה רגיל, כה רגיל...
|
תגובות (34)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שווה.. :)
פרשנות מעניינת, אשתדל לאמץ...שבוע טוב.
שבוע מבורך
צריך רק לדעת לזהות! תודה...
תודה!
כבר חזר, אפילו פעמיים, תודה!
מקסים!
מקסים!
לילה אחר
אור ירח
לא הצלחתי להדביק לך אותו ..
בלי דואליות, בלי איזונים מייצבים, אולי כלל לא היו חיים.
הנהר שזרם, היה בו מין הריסון, היתה בו התקווה.
ניגודים באים בזוגות, ולפעמים יש דואליות, וזה עושה את החיים לשדה מחקר, של הוויה, מוטרפת. ראיתה את התקווה דרך נהר של רגש מטלטל שעבר דרכך. נפלא.
אפילו שנעלמה לכאורה-
היא פה, היא שם,
היא בכל מקום.
באסה, כבר חשבתי שהמצאתי סטיקר חדש...:+) אבל אכן, תחושות תמיד מגיעות מהבפנים
הייאוש והתקווה מגיעים מאותו מקום...הבחוץ רק משקף לנו את מה שקורה.
שולחת לך אור ואהבה.
:+)
נכון, אבל היא לא יכולה להישאר כשהיא מרגישה שלא עושים כלום כדי שתרגיש רצויה...
עניין של זריזות ידיים, בפעם הבאה לא אתן לה לחמוק ! :-)
להדליק לה אור? תקווה בדרך כלל מגיע כשחשוך..
תקווה מגיעה מבפנים, הייאוש מגיע מבחוץ...
והתקווה זו תזכורת, היא לא תגיע מבחוץ.
אם לא פותחים לה אפילו את הדלת, היא מחפשת לה משכן אחר...