עייפתי ממילים זולות בלי משמעות. אינטונציה המגלה ברור וחזק את השקר.

עייפתי שמכירים לי אדם ומספרים לי עליו דרך סטטוסים.

..הוא עובד במשרד עורכי דין מצליח ויש לו דירה כמו מקטלוג של איקאה..

למה לא מספרים את מה שהופך אותו להיות הוא.

הרגעים בין לבין כשלא שמים לב.

רעד בקול המספר על חוסר ביטחון קטן, או על כך שהוא כלל לא מאושר וחיי את מה שהוא לא באמת רוצה.

*

כשתספר עליי, ספר שאני אוהבת להכין פנקיקים בבוקר שבת, ולשמוע מוזיקה בספרדית.

ושאני בוכה גם בסרטים שמחים, ואיך החזקת לי את היד שפחדתי וחשבת שהיא נורא קטנה.

בסוף תספר במה אני עובדת

כדרך אגב.

*

אני רוצה את הדברים שמפתיעים אותי.

כמו הפעם שגיליתי כרוב הגדל בתוך הים. וקקטוס שמצמיח פרחים. או את יפו בלילות.

ואת האהבה שלי לסיפורים.

ספר לי סיפור כדי שארדם.

אפילו את אלו בלי מוסר ההשכל. רק עם גיבור אחד פשוט שצולח את כל המכאובים בדרכו.

וכשיתעייף לך הקול, אשים לנו שיר שיגרום לנו להיזכר במשהו שקרה כשהיינו ילדים

ושכחנו.

כמו אותו היום שצפיתי בילד הולך במרחק כמה מטרים מאמא שלו, עד שהוא נעצר לבדוק

האם היא תסתובב אליו לאחור.  היא המשיכה ללכת ונעלמה בסיבוב.

חשבתי לעצמי, האם כשיגדל הוא יזכור לה?

יונג אמר ששום דבר לא נשכח מאיתנו. הכל מתועד ונכתב בדפי התת מודע.

ואני מנסה להבין אנשים שמנסים לשכוח את שקרה להם. ואולי מבלי לדעת פועלים ממה שהתאמצו לשכוח.

*

אני מקשיבה הקשבה יתרה לכל מה שאומרים לי. לפעמים אומרים לי מאושר ואני שומעת עצוב

גם הגוף והפנים מספרים לי אותך.

*

אתמול ישבתי בבית בספה הכחולה, אכלתי מאפינס שוקולד ציפס, וראיתי את חיים של אחרים.

ישבתי שקטה קשובה מתבוננת ולפתע הבנתי שעוד חודש כל מה שסביבי יעלם.

ומה שנראה עכשיו יראה כמו חיים של אחרים.

עייפתי מפרידות.

גם אני בגיל נפשי המופלג רוצה לנוח מול סרט פיצה ואדם שאני אוהבת.

ולהרגיש שייכת.

שייכות כזו שאתה מתעורר בבוקר ומתקשר לספר שחלמת חלום ובצד השני אומרים לך חלום טוב

למרות שזה היה בכלל סיוט.

*

להתרחק מהכל

להתנתק

כמו בinto the wild

כמו הולדן קולפילד

כמו הנסיך הקטן

משהו מושך אותי לחפש כדי שזה יקרה לי.

השייכות.

*

מה שקורה לנו בחיים קורה גם בחלומות.

אחד סיפר לי שהוא לא זוכר אף פעם את החלומות שלו

איזה מין דבר עצוב זה.. לא לזכור חלומות.

אני כותבת את שלי על הקיר ומתבוננת בהם כל בוקר. הם השעון המעורר שלי.

 *

אני מאחלת שיבואו שנים שנראה הכל בבהירות.

ונאהב כמו ברכבת הרים, הלב צונח מטה או מקפץ מעלה ובכל זאת מרגישים בטוחים.

מישהו שומר עלינו.

*

הנה שנים שהיו מתקפלות למזוודה אחת.

אני לא אתגעגע.

אני לא אתחרט.

ובכל זאת

יש עצב בחילופי העונות.

יש עצב במחשבה

שהכל עובר.