תארו לכם, שעל כל דבר טוב שלכם הייתם מקבלים תגמול. עזרתם לחבר למצוא דירה – 200 ₪. הצחקתם חבר שלא היה לו מצברוח – 300 ₪. תארו לכם שעל כל דבר שעשיתם, תרמתם, נתתם מעצמכם היה מתומחר בכסף. עכשיו תארו לעצמכם שלא הייתם מקבלים את הכסף הזה.
אבל בחיים, אנחנו לא מקבלים תגמול כספי למעשים שלנו. בכל זאת, אני לא הולך לקחת 300 שקל על בדיחה מחבר, גם אם היא הייתה ממש טובה ועזרה לו מאוד, ובטח שאני לא אקח כסף ממישהו אחרי שעזרתי לו למצוא דירה, אלא אם כן אני סוכן נדל"ן. בקטע הזה, אנחנו מדברים על תגמול מסוג אחר.
אנחנו נותנים מעצמנו כדי לקבל דברים אחרים. אני עוזר לחבר למצוא דירה, כדי שהוא יגור קרוב אלי. אני מדבר עם חבר כדי שיישאר קרוב אלי, ושהוא יקשיב לי כשלי יהיה בעיה. האינטרסים האלו, למרות שלפעמים הם לא מודעים, מלווים אותנו בכל פעם שאנחנו נותנים מעצמנו. כך למשל, אחרי שאני עזרתי לחבר למצוא דירה, ככה אני מצפה שהוא יעזור לי למצוא טלוויזיה שבוע הבא. אחרי הצחקתי את חבר שלי כשהיה מדוכא ככה אני מצפה שהוא יעודד אותי כשאני אפול. המשא ומתן הזה מתבצע באופן לא מודע, אבל אתם יכולים לראות אותו בביטחון שלנו בלקבל משהו ממישהו אחר. אם אני בטוח שכשאפול יהיה לי חבר שיהיה לי לעזר, יש לי שותף למשא ומתן יציב.
אבל הכל מסתבך כשאנחנו לא מקבלים את מה שמגיע לנו. לדוגמא: חבר נכנס למשבר וצריך כתף לבכות עליה, ואתם עוצרים הכל כדי לשמוע את אשר מתרוצץ בחדרי ליבו, אבל כאשר אתם מבקשים אוזן קשבת לרגע אחד הוא לא מוצא אפילו דקה. התחושה שעולה בדרך כלל היא מרמור וכעס. איך הוא לא מוצא את רגע בשבילי, אחרי שנתתי לו כל כך הרבה? לפעמים הכעס והמרמור מתרככים קצת בעזרת ההיגיון, כמו למשל "הוא באמת עסוק מידיי, הוא באמת חייב לסיים את הפרוייקט". אבל תחושת המרמור לא עוברת כל כך מהר, מכיוון שאתם נמצאים במצב בעייתי – רימו אתכם.
הרמאות הרגשית הזאת באה כאשר אתם מוצאים את עצמכם נותנים יותר ממה שאתם מקבלים, או מה שאתם מקבלים לא שווה לערך שאתם נותנים. אם נחזור למחירים בתחילת הפוסט, נגיד והקשבתי לכל המירמורים של חבר שלי למשך שעה. אתמחר את זה לרגע ל60 שקל (שקל על כל דקה). ונגיד שאני רוצה לפרוק קצת מתחים עם אותו חבר, אבל הוא מקדיש לי חמש דקות ואז אומר לי שהוא חייב לעוף. הוא נתן לי 5 שקל. כמובן שהמחירים כאן הם רק מטאפורה ולא באמת מדד, אבל הפער הזה הוא אותו פער. ורמאות הזאת יכולה להמשיך כל עוד אנחנו לא מבינים מה קורה כאן.
הדרך להתמודד עם הרמאות היא להבין שני דברים:
שאלה שקופצת היא – מה לדרוש? אם באמת כל דבר שהיינו נותנים מעצמנו היה מתומחר לכסף, זה היה קל, היינו פשוט מבקשים את הכסף חזרה. אבל מה שאנחנו מבקשים תמורות המחוות שלנו הוא הרבה יותר יקר. בעזרת הדברים שאנחנו מבקשים אנחנו יכולים לדרוש כבוד, הקשבה, חמלה ואפילו מעט שמחה. כשאני עוזר לחברים שלי, אני יכול לדרוש מהם שיעזרו לי בחזרה. כשאני עושה בשביל מישהו משהו שהוא צריך, מותר לי לדרוש שיכבד אותי. כל דבר שאני עושה צריך להיות מתוגמל כראוי, ואם הוא לא מתוגמל כראוי, כניראה שאני לא עם האנשים הנכונים מכיוון שאו שהם לא מעריכים אותי כמו שצריך, או שהם מנצלים אותי.
לסיכום חברים, אל תתביישו לדרוש את שלכם. לא מכבדים אתכם? לא מעריכים אתכם? לפני שתבואו לכולם בטענות, תשאלו את עצמכם האם אתם מעריכים את עצמכם כראוי. ואם כן, האם אתם דורשים את הערך שלכם מהחברה.
שיהיה לכולם סופ"ש רגוע ונעים! |