כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אדם קדם

    שירים נקודות קווים וצבעים.

    ארכיון

    אדם קדם

    0

    שיחת ערש

    15 תגובות   יום שבת, 28/8/10, 03:04
    בדרך הדוויה לחידלון
    נטישת הנפש
    לא הייתה משימה
    פשוטה
     
    הלל שמך את המוות
    בגלימה עטויה בנצח
    שאין לו אור
      
    רעדת בתוך החשיכה
    נהרת חיים גועשים
    הפכת סלעים לחלוקים
    נחלקת חלקים
    התפוררת פירורים
    עכשיו את צורחת פחדים
    כנערה מבועתת והעיניים ארובות
    כבשן עשן ופיח
    מבעים המרוצצים חרקים
    והאישונים  מבקשים רגלים
    להלך בין המצרים
    לרמוס בזמנים הקצרים
    כאן הידיעה תעיר צרצרים
    לרגעים ספורים
      
    הזמן בעונותיו מקיא
    ליחות מענפיו
    מריח פריחות
    ומניח קולות לאנחות
     
    באחרית מפנה  מרתיח עוונותיו                                    
    מחטא חדרי הבראה
    עוד עונה נותרת  משורטטת על קירותיו
    הקיטור נספג בקיר
    הטיח מצהיב בלחות
    מעיר על טיב הרטיבות
    על כל חוסר הרצון
    ואי הנוחות
    את שוכבת
    יפיפייה
    הזמן חומד לצון עוד ימים ספורים
    יונחו הפרחים
     
    תשאלי משאלה לבנים או סגולים
    ממשי או לחים
     
    אמרת אם לא תקומי מערש הדווי
    במוות הזה ימות איתך היקום
    תיקחי אותו רקום בהזיה של חוט זהב
    לחשת את נחושה
    לא להפוך לאשה
    כאובה וכבוייה  

    עודך מאמינה ורגעייך ספורים
    כי המפץ היה ראש סיכה
    וסופו כסופך
    קריסה אין סופית של חלקיקים
    הנמחקים
    במיליארדי מעגלים רחוקים
    של אורות נדלקים
    וכבים
    הנעים מחזורים בגלקסיית החיים
    זרוקים אקראיים והגוף חומרים
    והחורים השחורים
    בולעים יקומים ומשליכים
    למעגלים אין סופיים
    בדוה שיח הזה על המוות  לא שתקת
    אמרת אלוהים משחק בכדורים
     במלוא החושים
    "מה זה בכלל אנשים"
     
    אמרתי לך נקצר את תולדות הזמנים
    בביאת הבריאה הבאה
    אולי תחזרי נביאה או ידענית
    תעלי על כתובים תורות תולדות משאלות
    אחרונות לרצונות
    לראשית בראשית
    ואנחנו נפגש  על פי באר נבאר נברר אקראיות
    של מוות וחיות
     
    שישה ימים נשב אבלים בשביעי נחדל מכל מלאכה
    מארון קודש ועד דרשה
      
    את עוד מפזמת אינך מבחינה
    העפר יתחדש מגופך אישה
      
    באחרית דיממת את המוות
    במשאלה אחרונה: "אל תשכח
    את הנשיקה והלחישה"
     
     
     
    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/8/10 15:00:
      מעגל חיים, ממאגר לבבי כואב
      במשאלה אחרונה: "אל תשכח
      את הנשיקה והלחישה"
      *****

        29/8/10 13:20:
      אדם יקר

      אפשר לבוא אליך ללמוד שירה?:)
      כתיבה נפלאה - נוגעת
      כמו שאתה יודע -
      תודה על המילים - שבוע נעים
      מצטרפת למשבחים

      את עוד מפזמת אינך מבחינה
      העפר יתחדש מגופך אישה

      באחרית דיממת את המוות
      במשאלה אחרונה: "אל תשכח
      את הנשיקה והלחישה"

      אחזור
        29/8/10 07:51:
      עצוב . מאוד עצוב *
        29/8/10 00:40:
      בשיר האחד הזה
      קראתי שירים רבים, יפים ומעניינים
      המבוע הפואטי שלך הוא כמו שאמרתי כבר באתר אחר
      - כמעיין המתגבר...
      יפה ביותר.
        28/8/10 22:54:
      כתיבה יפה ונוגה .. זורמת וקסומה..

      תודה ..
        28/8/10 21:25:
      דמות שהינה יקום שלם.
      יקום שלם שמתנפץ בדמות קרובה אחת.
      כאוס וכאב חומסים נפש ומעבירים
      את החלחלה במילים ומדקרות .
      כל עצמת הגעגועים מתכנסת אל שיר שהוא
      מניפת רגש גלויה ומסווה כאחד.
        28/8/10 20:10:
      אמלגם בלתי מרוסן של צבעים, של אושר וכאב, של הצלחה ואכזבה, של חיים ומוות. ההקשרים והאסוציציות שאתה יוצר מקנים תחושה של ניתוק, של אובדן דרך. הכזאת המציאות שלך?
      שבוע טוב ושנה נפלאה לך ולכל בני ביתך.
      רוני
        28/8/10 17:32:
      העברת בי תערובת של כאב, תהיות, עצב - על אף כתיבה יפה. פרידה מנפש קרובה , תמיד קשה היא.
      ראה רק בטוב !
      שבוע טוב !
        28/8/10 16:34:
      במוות הזה ימות איתך היקום
      תיקחי אותו רקום בהזיה של חוט זהב

      הזמן אכן כל כך חומד לצון.

      אתה נוגע. מאוד.
        28/8/10 16:29:
      חזק מאוד! *
        28/8/10 16:27:
      מרגש !
        28/8/10 16:21:
      מאבק בין המוות לחיים.
      מאבק ההולך
      מאבק הנשאר.
      לא מצויין מי ההולכת
      אולי פרדה מדמות בשר ודם
      אולי נטישת נפשו של הדובר מעצמו ובשרו
      אולי פרדה מסמל.

      שיר מדמם כאב.
      וכתוב חזק ונהדר כהרגלך.


      המפץ הגדול ורגעי הגסיסה האחרונים הכל ביחד יוצר מציאות
      כואבת. יפה כתבת
      אופפפ...כמה שזה כאב!
      וכתיבתך...מהלכת בי קסם.
      שבת שלומ-ות

      בוכה

      שבת שלום

      פרופיל

      אדם קדם
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין