‎23

36 תגובות יום שבת, 28/8/10, 10:19

הִלַּת הַצֶּבָע הַמַּגְּנִיב

לִפְעָמִים יֵשׁ לִי חֵשֶׁק לַקַּחַת דְבָרִים שֶׁל אֲחֵרִים:

פֶּה דֻּבְדְבָן, שֵׁן זָהָב, צַלֶּקֶת,

עֲרֵמַת כְּבִיסָה, סִדּוּר, סֶט בְּלֵיזֶר-וֶסְט,

מַסְטִיק, קֶרַע בַּלּוֹן, דַּלֶּקֶת חֲנִיכַיִּם,

יאָרצַייט, מַגֶּבֶת יָם, עַיִּן חוּמָה,

מַדְחֹם, פִּינְצֶטָה, פְּלָדֶלֶת, תַּדְהֵמָה.

יְצֻיָּן: בְּחוּגִים מְסֻיָּמִים קוֹרְאִים לְזֶה גְנֵבָה.

שׁוֹתְקִים אֲבָל עוֹבְרִים לְנֹהַל מַעֲקָב.

לִי מַצִּיק: יֵשׁ לִי חֵשֶׁק וּבַא לִי – הַיְנוּ הַךְ?

יָפוֹת שְׁאֵלוֹת לַלֵּב. גַּם מִשְּׁאָלוֹת וְיַיִּן אָדוֹם. מַרְאוֹת שְׁתִיָּה.

חֵשֶׁק מְחַשֵּׁק אוֹתִי: רְצוּעָה כְּסוּפָה כְּרוּכָה עַל חָבִית עֵץ-אַלּוֹן

שָׁנִים שֶׁל צִפִּיָּה לְהַבְשָׁלָה מְרַכְּכוֹת אֶת הַלִּפּוּף מְצַיְרוֹת כֶּתֶּם וַגִּיל.

קוֹרְאִים לְזֶה בַּגְרוּת. הַכְשָרַת הַמֵּכָל לְהָכִיל.

לַקַחַת כִּפְשׁוּטוֹ? בַּא לִי, אֲבָל מְסֻבָּךְ מִדַּי.

קְרִיאַת כִּיווּן נִדְרֶשֶׁת וְלָכֵן בִּקַּשְׁתִּי מְנוּחָה.

חֵרֶף הַדְּחִיפוּת לֹא מְדֻיֶּקֶת כַּאן חָפְזָה, צָרִיךְ לְהִתְמַהֲמֵהַ,

תְּרָפִים, אוּלַי: מְבוּכָה נוֹאֶשֶׁת וּבְכִיס סִינָרָה נֶחְבָּאִים שְׁלָמֵיהָ.

דְּבָרִים בְּגוֹ. בְּמוֹ יַדִּי כָּתַבְתִּי מְבוּכָה נוֹאֶשֶׁת.

בְּבַת אַחַת מִתְרַגֵּשׁ וּבָא זַעֲזוּעַ. מִתְרַחֶשֶׁת הִדַּרְדְּרוּת מִילוּלִית.

רְקִיקֵי בְּרִיאוּת וְתֵה צְמָחִים טוֹבִים לְחִזּוּק.

יְרוּקִים בַּסָּלָט מְמַלְּאִים אֶת הַדָּם בַּרְזֵל. כִּי קֹדֶם כָּל הַגּוּף

מַמְרֶה אֶת כַּוָּנַת הַמַּחְשָׁבָה, לֹא מִתְחַשֵּׁב בְּמַשְׁמָעוּת

שֶׁל נְתוּנֵי אֱנֶרְגְיָה, נִתּוּחַ כּוֹאֵב לוֹ בְּמוֹ הַבָּשָׂר הַכְּאֵב

לוֹכֵד אֶת הַבְּשׂוֹרָה בַּסַּד, רַחֲמֵי שָׁמָיִּם נְתוּנִים בְּיַד

אֲחֵרִים שֶׁהִתְמַחוּ בִּזְכוּת אָבוֹת. שָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים

חַיֵּךְ אֵלַי נָבוֹת הַכַּרְמֶלִי, הִשָּׁבַע שֶׁלֹא בִּכְדִי

רַחְמִי רֵיק מֵחֶמְלָה, פִּי חַף מֵהַלֵּל.

יְרֵכַי מִתְגוֹדְדוֹת בְּפַאֲתֵי תְּשׁוּקָה - עַל פִּי הַשְּׁמוּעָה,

מַיִּם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעֲיָנֵי הַיְּשׁוּעָה. יֵשׁ אָרְכָּה.

קוֹרְאִים מִסְפָּר. הִגִּיעַ תּוֹר.

וְצָרִיךְ לְמַהֵר אֲחֶרֶת תּוּחְמַץ הִזְדַמְּנוּת.

רַכֶּבֶת הַהַפְתָּעוֹת לֹא עוֹצֶרֶת בַּתַּחֲנָה הַזּאֹת. הַנֶּאֱמָנוּת שֶׁלָּה,

אַחְרַיוּת-הָעַל שֶׁעוֹבֶרֶת מִקָּרוֹן לְקָרוֹן, נְתוּנָה לַדֶּרֶךְ.

יִתָּכֵן שֶׁכְּבַר הָרֶגַּע אַחֲרוֹן. מִישֶׁהוּ נוֹשֵׁף בְּמַפּוּחִית,

מַנְגִינָה קוֹרְאִים לְמַה שֶׁעוֹבֵר. בְּעֵרֶךְ.

לְזֶה כְּבָר הִתְרַגַּלְתִּי. רוֹצָה לְהַפְחִית אֶת מִסְפַּר הַסִּבּוּבִים.

זֶה יֵחַשֵּׁב הֵשֶׂג – לְהַרְגִּיעַ אֶת הַלַּהַג שֶׁמַּקִיף אֶת הַדִּבּוּר,

הִלַּת הַצֶּבַע הַמַּגְנִיב שֶׁרִסַּסְנוּ שָׁם לְדֵרָאוֹן.

גְנֵבָה קוֹרְאִים לְזֶה, וּמִי שֶׁמְמֻנּוֹת עַל הַשָּׁעוֹן

נֶאֱחָזוֹת בַּמְּחוֹגִים, גָדוֹל, קָטָן, שְׁנִיּוֹת, שֶׁלא יִתְבַּלְבְּלוּ, שֶׁלֹא

יִתְגַּלֶּה שֶׁאַדּוֹן הַזְּמָן נַגּוֹז. עַלְעַל שָׁרָךְ צָהוֹב

בַּאֲוִיר דּוֹאֶה צוֹנֵחַ אֶל כּוֹס מַיִּם בְּקֶרַח וְזֶה סִמָּן לֶאֱהוֹב:

הֲרֵי בְּלִימַה, כָּרוֹז מוֹדִיעַ בְּתַדְהֵמָה.

דרג את התוכן: