להלן משהו שנזכרתי בו - ושכחתי כי בחרתי להדחיקו - לאחר שחבר העובד באחת מחברות ההייטק המוכרות יותר, רטן בקולי קולות אודותיו.
יום כיף
אין דבר שמתסכל יותר אנשים בארגונים השונים, מאשר הודעה על "יום כיף" קרב ובא.
יום כיף...האמנם?
אם זה כזה כיף - איך תסבירו את העובדה שכולם ממהרים להתקשר ליחידת המילואים שלהם ולהתנדב, לרופא המשפחה בכדי להתחלות ולסבתא בקנדה בשאלה דחופה אולי היא מרגישה לא טוב חלילה וצריך להגיע?
היתכן שכל עובדי הארגון סוציומאטים או מאזוכיסטים שלא רוצים "כיף"?
התשובה היא לא, לא ולא. שורש הבעיה נעוץ בארגון עצמו - ומבלי להכביר במילים (כי זה לא כיף) - הרי מספר נקודות המבהירות מדוע ימי הכיף למיניהם מתסכלים את העובדים, יחד עם המלצה כיצד ליישם יום כיף אמיתי:
להלן מצוות אל-תעשה:
1. יום כיף שמתחיל בשעות הערב ומסתיים בלילה - כדי חלילה לא לבזבז שעות עבודה. זהו לא יום כיף אלא עונש קולקטיבי, אפשר לומר קבר אחים.
2. יום כיף שמתחיל בשעות היום ומסתיים בלילה - כדי למצות את הכיף עד הסוף. זהו יום כיף שעשוי להיות כיף אבל לעובדים יש גם חיים אחרי המוות והם רוצים להגיע הביתה בשלום, בשעות שהאזעקה עוד לא פועלת.
3. יום כיף שבו יש "הפעלה קבוצתית" או "גיבושון". השם הנכון לכך הוא "השפלה קבוצתית", "התעללות בכפייה" ומיני ביטויים נעימים לאוזן אחרים. זו המצאה של מנהלי משאבי אנוש שמנסים להצדיק את קיומם או תולדה של מיני יועצים שמנסים לשווק את מרכולתם. סקר פשוט שיערך בקרב העובדים יגלה ש-98% מהם בשמחה ימנעו מלבישת תחתוני בלונים, בניית מגדל מקוביות בד, ריצה בתוך שק תפוחי אדמה או תחרות השירה המזייפת. זה לא עושה כיף, זה משפיל את העובדים, זה לא מדבר אליהם ויותר מכל - תפנימו שהאנשים רואים זה את זה יום יום והדבר האחרון שהם רוצים זה גם לעבור השפלה קבוצתית תחת מסווה גיבוש - שבפועל לא מגבש שום דבר חוץ מאשר סלידה לארגון ושכלול אמצעי ההתחמקות מ-"יום הכיף" הבא. אגב, 2% הנותרים הם אלו שמצאו דרך להתחמק ועל כן נמנעו בהצבעה. אגב - אל תתפסו לתירוצים "אף אחד לא התלונן" - שכן אף אחד לא מעז להתלונן בגלוי מפחד שיסומן כאוייב המדינה (ומנהלי משאבי האנוש דואגים להבהיר היטב שכך יהיה).
4. יום כיף שממוקם בדרום אפריקה וההגעה אליו על חשבון העובדים. יש לזכור כי לפחות מחצית העובדים מחזיקים רכב פרטי ונסיעה של 6 שעות על חשבונם איננה מסבה להם עונג כלכלי, מה גם שהעובדים האחרים בעלי רכבי החברה אינם ששים להוסיף מטען עודף שכן בכוונתם להסתלק במהירות האפשרית מיום הסבל... סליחה כיף... ואינם חפצים בטרמפיסטים אשר יאריכו את דרכם הביתה אל המפלט מהתופת. מגעיל, לא נעים, מרושע ולא חברי אפשר לומר - אך באמת שאין זו אשמתם של בעלי רכבי החברה שהם בעלי רכבי החברה והם משלמים עבורם - כך שהחסכון לחברה כנגד הוצאות הסעת העובדים האחרים לא אמור להיות מוטל על כתפיהם.
5. יום כיף שמדבר ל-2% מהעובדים שמתעניינים בקיני נמלים מגווטאמאלה. אז זהו שיש 98% עובדים אחרים שסיור בבתי כנסת עתיקים מעבר לקו הירוק איננו מהווה כיף גדול עבורם. אפשר להסתפק בדברים הקונבנציונליים ולהמנע מסיורים מדעיים בלתי מרתקים בעליל. את זה עשינו בבית הספר ויש סיבה שיש רק 12 שנות לימוד - פשוט כי אף אחד כבר לא רוצה להמשיך בזה.
6. יום כיף שבו יש נאומים אודות האסטרטגיה של החברה או מצגת אודות החטיבה בהודו. אמרנו שזה יום כיף לא?
ולהלן מצוות עשה:
1. הצעו מספר אפשרויות ושתפו את העובדים. אם חפצכם באושר העובדים - שתפו אותם בהחלטה שכן הם אלו שצריכים לסבול את תוצאותיה. הציעו מספר אפשרויות ובצעו הצבעה דמוקרטית בגלוי/בסתר. תתפלאו כמה זה משמח את העובדים שיש אפשרות בחירה ודברים לא נכפים עליהם באופן מכוער. זה אנושי ומכבד את הבריות.
2. הציעו אפשרויות באמת מהנות. לא סיור בבתי כנסת, לא מסע כומתה בחום 40 מעלות ולא הרצאה אודות קבלה. נסו משהו כמו פארק מים, סוף שבוע במלון באילת או ביום המלח (מעט יקר אך יש דילים מפתיעים וכמעט חינם לקבוצות עובדים שלא בשיא העונה), נסיעה לחרמון, קארטינג, קיאקים, רובי צבע (לא לעדינים) וכל פעילות אחרת אשר עשויה להסב הנאה ובלבד שיהא קונצנזוס בקרב העובדים.
3. אזרו אומץ ואמרו "לא" לפיתוי לערוך "גיבושון". זה לא מגבש. זה מתסכל. זהו גימיק של יועצים ומנהלי משאבי אנוש שבפועל רק מגביר את התסכול בארגון (לא אשכח את התסיסה והרטינה בקרב העובדים לאחר "יום כיף" משפיל כזה בחברת סמיקונדקטור שעבדתי בה לפני שנים רבות). גם אם סקרים לכאורה מראים שיפור בארגון (וכאן הדגש על לכאורה שכן אין דרך למדוד זאת בפועל) - הנזק לטעמי גדול יותר (תסכול עובדים) והתועלת דועכת מאוד מהר גם אם היתה כזו.
4. בשעות העבודה. כל דבר מעבר ובנוסף לשעות העבודה הוא לא כיף אלא נטל. ויודעים מה? לא ראיתי ארגונים שפשטו רגל בגלל יום כיף אחד בשנה בשעות העבודה. זה המעט שתוכלו להקריב למען העובדים - הם בני אדם עם חיים בדיוק כמו כל אחד אחר.
5. תנו לעובדים חופש. אל תקבעו לוח פעילויות חובה ואל תנסו לארגן אותם כאוסף טירונים. תנו להם חופש להתרוצץ ולבחור מה לעשות או לא לעשות. הם מספיק בוגרים לבחור מה עושה להם טוב ולא צריכים שתנהלו אותם בכל צעד בחייהם. תתפלאו כמה חופש זה מוסיף להנאה אמיתית מיום הכיף ומגבש הרבה יותר מאשר טקס השפלה ילדותי וקבוצתי.
אני מאוד מקווה שהאמור מעלה יסייע לכם - מנהלים וראשי קבוצות - לשפר את ימי הכיף שלכם ולהסב הנאה אמיתית לעובדיכם. הכתוב אמנם כתוב בלשון היתולית מה - אך הכוונה היא רצינית ומביעה תסכול של אלפי עובדים במגזרים השונים - הייטק, תעשייה ועוד. תוכלו להאשים אותי בדעת יחיד - אך שיחות עם מאות עובדים שערכתי בחיי העלו את אותן דעות ותסכולים.
ולסיכום אומר - זכרו תמיד מהיכן באתם אתם ומה תסכל אתכם, שכן על כך נאמר "אל תעשה לחבריך מה ששנוא עליך!" |