קיבלנו הזמנה לחתונה. נכון זו לא החתונה הראשונה שאנחנו מוזמנים אליה. ואפילו קיבלנו הזמנות דומות - למשל לחתונות של ילדי השכנים. אבל השכנים הם יותר מבוגרים, ואפשר להדחיק. אבל הפעם אין דרך להתחמק. הבן של ראובן מתחתן. ראובן שלמד עם בן זוגי באוניברסיטה. שהתחתן חודשיים לפנינו, ובנו נולד יחד עם שלנו.

הבן של ראובן הכניס אותנו לשלב חדש בחיים - השלב שבו מחתנים ילדים.

האמת היא שהיום יש שמות אחרים לשלב הזה - השלב שבו הילדים עוזבים את הבית. השלב שבו הקן מתרוקן.

ולמעשה גם ילדינו עושים את צעדיהם הראשונים מחוץ לבית.

הגדול עושה את צעדיו במתינות. החל ללמוד בטכניון. לימודים בטכניון משמעם מגורים בחיפה, וכבר יש לו עוד כתובת.

והקטנה, עוד לא הספקתי לעכל שהנסיכה שלי חיילת וכבר השתחררה. והראש שלה מלא בחו"ל: טיול בסין - הכרטיסים כבר מוכנים, ואחריו משרה בחו"ל. מצאה משרה באחת מבירות ארופה לשנה וחצי. ואם לא עכשו אימתי?  הבית מתרוקן. ואני יודעת שהעצמאות הזו שתרכוש לעצמה היא נפלאה ומבורכת, ומצד שני אני כל כך רוצה אותה עוד קצת בבית.

ילדים מדהימים, לא יכולה שלא לכבד ולהעריך את הבחירות שלהם, כל אחד לפי דרכו. שישמרו על עצמם, ושיצליחו בכל דרכיהם.

ואני? מחכה לנכדים. יש לי סבלנות. אבל אין לי ספק שהם יגיעו לכשיגיע הזמן הנכון.