כותרות TheMarker >
    ';

    בלוגון

    ארכיון

    פרק 11-שתי כותנות ושני זוגות גרביים

    41 תגובות   יום שבת, 28/8/10, 11:49

    ''
    פרק 11-שתי כותנות ושני זוגות גרביים

     

    גם אני, גם ילדי, וגם בעלי, לא הצלחנו להסתדר במסגרות בית הספר. הסתבר עם השנים שאנחנו לומדים טוב יותר לבד. והנה בקריאה וכתיבה על אנשל רוזוב, לפני 150 שנה אני מוצאת את שורשים וגרעין של התופעה הזו. מוזר. אז לו נתנו לזה שמות מקצועיים ולא דיאגנוזות. הוא שרד וגם אנחנו, כל אחד בדרכו.

    וכך הוא מספר:

    באנו למינסק-השכונה הראשונה במינסק נקראת "השדה", יש שם בית מדרש וישיבה, רצו החברים להשפיע עלינו לקבוע מקום לימודינו כאן, אך אנחנו דחינו את הצעתם והחלטנו להמשיך את דרכנו עד מינסק העיר.

     

     בשעה 10 בבוקר באנו לבית המדרש הגדול, המקום הזה עשה עלינו רושם יוצא מן הכלל, ישיבה גדולה בת 400 בחור, והיות ויש עוד ישיבות במינסק בחרנו ללכת ל"יאחובקה 4 ויארסט ממינסק, שם ישיבה גדולה, וראש הישיבה הוא גאון ואחד מל'ו צדיקים, השארתי את אחי במינסק, ולבדי הלכתי ל'יאחובקה", ראש הישיבה ר' יואל בר בעל השם חזק הציע לפני לבוא לישיבה זו, הזמיננו לשבות אצלו ובמוש'ק (מוצאי שבת קודש) הבאתי את אחי ואת חבילתנו (שתי כותנות ושני זוגות גרביים).

     

    ביקורנו אצל ר זיסיל רפפורט-

     נכנסתי אליו, ספרתי לו את ייחוס משפחתי, מסרתי לו ד"ש מר' פסח ומאבי, (אם יש קשרים לא צריך פרוטקציה)קיבל אותי בסבר פנים יפות, שאל על אחי, אמרתי לו שקשה לו ההליכה, הציע לפני להיות אתו בביתו כמה ימים בשבוע, בתחילה הסתרבתי להצעתו מפני השיעורים בישיבה, תשובתי מצאה חן בעיניו,אך הוא עמד בשלו, ויאמר: אחרי השיעור תבוא אלי (דרך 4 ויארסט), פה תחזור על השיעור, תטעם..ואחר כך תשוב, כי יש לי כבר שני בחורים, שכל אחד בא אלי לשני ימים, ואתה תהיה השלישי ובזה ימלאו לי כל ימי החול באורחים, למרות רצוני לא יכולתי להתנגד, והצעתו נתקבלה.

    למודי בישיבת ה-"למד-ווניק"-ביום הראשון השתתפנו בשיעורו,וזאת הייתה דרכו ושיטתו בלימודים: הוא מקריא את השעור בגמרא, מבאר ומפרש בכל מיני מפרשים, גם את "הראש" ו"האלפס" בכלל, ועד שגמר את השיעור הייתה סוגיית הגמרא שגורה בפי התלמידים להלכה ולמעשה, אומנם לא נמנה בין "עוקרי הרים"  אך מלא כרסו בכל התורה בכתב ובעל פה, לא רק בחורי הישיבה השתתפו בשיעורו, באו עוד 40 פרושים (כנראה בחורים מבוגרים לא נשואים), 3 זמנים(טרימסטרים) ז"א שנה וחצי ביליתי בישיבה הזאת.

    משנה מקומו-שונה אנוכי הנוגע ללימודים משאר הבחורים בזה:אין לי חשק לחזור על הישנות(לא אוהב לשנן), 2) אוהב אנוכי ללמוד בחריפות, והיות שלמודי הלמד-וואוניק-לא התאימו לרוחי, והרגשתי שיש לי צורך בדרך ושיטה אחרת בלימודים. הבעתי לאחי את רוחי ואת רצוני לעזוב את הישיבה וללכת לישיבה אחרת, אחי כרצונו המשיך את לימודו במקום הזה, ואני הלכתי למינסק העיר, אל הישיבה הנקראת "בלומקע-ס קלויז" בישיבה הזאת מצאתי אמנם את אשר איוותה נפשי, הלימודים היו חיים, באופן חריף, אך מקרה של איזה פגיעה בכבודי מצד ראש הישיבה בעת הויכוח של איזה לימוד הניאני מהמשיך את לימודי בישיבה הזאת (כשקראתי משפט זה ממש חשבתי שנכתב על בעלי,הוא עצמו בילדותו עבר 5 בתי ספר) ואחרי שלושה חודשים עזבתי את הישיבה הזאת, והלכתי לבית המדרש הגדול, ולמדתי בפני עצמי.

    ליקויי למידה?עצמאות?מקוריות? אנטי מסגרות?איך התייחסו לכך הרבנים?החסידים?המורים והמנהלים של היום?!!!

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (41)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/9/10 18:22:
      לצערי אני ושני ילדיי גם כן מתקשים כאשר זה מגיע ללימודים
      וגם אנחנו טובים יותר בלימוד פרטני ועצמאי
      כנראה שהסביבה והרעש שלה מפריע
      או שאולי רעיון הקבוצה יחד מלחיץ
      בכל אופן ..אתם לא היחידים ...אולי הבודדים,כמוני, שלא מתבישיים להודות בבעיות
      והרי הבישן אינו לומד
        31/8/10 15:51:

      צטט: טימפי 2010-08-30 09:19:34

      היכולת של אנשל להבחין מה מתאים לו ומה לא ולעבור מישיבה לישיבה בלי לוותר מעידים גם על כך שהיה תלמיד טוב מאד (שלא לומר עילוי) שמן הסתם כל מקום שהגיע אליו שמח להתנאות בו וגם על תעוזה בלתי רגילה. הרי כלל לא ידע ממה יתקיים כאשר עבר ממקום למקום. בין השורות אפשר להבין כי אכן היו, פחות או יותר, מי שדאגו לאותם בחורי ישיבה (אז, שלא כבמדינת היהודים, הם היו מעטים יחסית לשאר האוכלוסיה היהודית). עם זאת,תשוקי, נראה לי כי כל אחד מהם היה שמח ליותר משתי כותנות ושני זוגות גרביים שי לכבס ולייבש מיום ליום (ולפעמים ללבוש לחים). מי יודע כמה מהם ויתרו על הלימודים ויצאו להשתכר למחייתם בגלל העוני המרוד. כך, כנראה, גם נוצרה ברירה טבעית לפיה רק המוכשרים באמת נשארו ללמוד ורק בהם תמכו הגבירים. נכון שממש מזכיר את מה שקורה אצלנו? מה, לא?

       מעניין שדרך הבלוג אני מתחילה ללמוד על התקופה וגם להכיר אותו קצת.

        31/8/10 15:49:

      צטט: נקודה שבלב 2010-08-31 13:30:11

      דבל D
      איזה יופי את מספרת סיפורים , גם כאן וגם בעלפה
      כנראה שהלא מסגרות עשו לך רק טוב.

      ואני נזכרת איך שבשנות ה-50 יצאו הורי מן הקיבוץ עם שתי בנות קטנותורק עם 2 מזוודות...שהכילו שמיכות וציפיות
      הכותנות והגרביים היו עלינו....

       מרגישה שאני ספור המסגרת...

        31/8/10 13:30:
      דבל D
      איזה יופי את מספרת סיפורים , גם כאן וגם בעלפה
      כנראה שהלא מסגרות עשו לך רק טוב.

      ואני נזכרת איך שבשנות ה-50 יצאו הורי מן הקיבוץ עם שתי בנות קטנותורק עם 2 מזוודות...שהכילו שמיכות וציפיות
      הכותנות והגרביים היו עלינו....
        30/8/10 09:19:
      היכולת של אנשל להבחין מה מתאים לו ומה לא ולעבור מישיבה לישיבה בלי לוותר מעידים גם על כך שהיה תלמיד טוב מאד (שלא לומר עילוי) שמן הסתם כל מקום שהגיע אליו שמח להתנאות בו וגם על תעוזה בלתי רגילה. הרי כלל לא ידע ממה יתקיים כאשר עבר ממקום למקום. בין השורות אפשר להבין כי אכן היו, פחות או יותר, מי שדאגו לאותם בחורי ישיבה (אז, שלא כבמדינת היהודים, הם היו מעטים יחסית לשאר האוכלוסיה היהודית). עם זאת,תשוקי, נראה לי כי כל אחד מהם היה שמח ליותר משתי כותנות ושני זוגות גרביים שי לכבס ולייבש מיום ליום (ולפעמים ללבוש לחים). מי יודע כמה מהם ויתרו על הלימודים ויצאו להשתכר למחייתם בגלל העוני המרוד. כך, כנראה, גם נוצרה ברירה טבעית לפיה רק המוכשרים באמת נשארו ללמוד ורק בהם תמכו הגבירים. נכון שממש מזכיר את מה שקורה אצלנו? מה, לא?
        29/8/10 21:30:

      צטט: * אילת השחר * 2010-08-29 15:18:02

      http://cafe.themarker.com/image/1725990/

       האיורים שלך מופלאים ותמיד משלימים אה הסיפור. תודה רבה רבה!

        29/8/10 21:29:

      צטט: ,תשוקי 2010-08-29 11:11:40

      דניאלה היקרה.

      איני בטוח כי שתי "כותנות ושני זוגות גרביים"

      הם ענין של עוני מרוד. יתכן וזאת פרקטיקת

      הנדודים בתנאי התעבורה של אז. לא גוררים

      מעבר לנדרש. ועוד, עלתה בלבי המחשבה

      כי "שתי כותנות ושני זוגות גרביים" יש בהם

      מהסימליות העממית של ההימים ההם.

       

      תודה

      שוקי

      יכול להיות שזה הכל ביחד-אין ספק שהיה עוני-גם היה קשה לסחוב ממקום למקום-וגם הפך למטבע לשון. ואני תהיתי איך הילדים האלה כיבסו את הבגדים-אולי חלק מהוואי העיירה והקהילה היה שנשים חסודות עזרו בכך לבחורי הישיבה? 

        29/8/10 21:26:

      צטט: ניצוץ 2010-08-29 09:45:00

      צטט: d.double you 2010-08-29 09:39:33

      צטט: ניצוץ 2010-08-29 08:42:44

      שבוע טוב,
      מרתק אוהב אוהב, יותר מידי זמן בין סיפור לסיפור.
      אושר ובריאות

      אני אמורה לקצר את הזמן בין קטע לקטע בשביל לגמור את פרק רוסיה בסיפור אבל האם יהיה לי את הזמן להכין והאם יהיה לך סבלנות לקרוא? 

       

      אני תמיד ימצא את הזמן ,אני אוהב לקרוא אותך!!!

      אין כמוך-מעודד להמשיך! 

        29/8/10 15:18:

      http://cafe.themarker.com/image/1725990/

        29/8/10 12:09:

      שתי כותנות ושני זוגות גרביים < עצוב כל כך ומקסים באותה מידה.

      אני מתענגת על השפה והמונחים. טעם של פעם, טעם של היסטוריה.

      בקשר לשאלתך, אין לי תשובה. הפרעות קשב וריכוז, מחלות למיניהן היו מאז ומתמיד רק שאז לא ידעו להגדיר ולאבחן.

        29/8/10 11:11:

      דניאלה היקרה.

      איני בטוח כי שתי "כותנות ושני זוגות גרביים"

      הם ענין של עוני מרוד. יתכן וזאת פרקטיקת

      הנדודים בתנאי התעבורה של אז. לא גוררים

      מעבר לנדרש. ועוד, עלתה בלבי המחשבה

      כי "שתי כותנות ושני זוגות גרביים" יש בהם

      מהסימליות העממית של ההימים ההם.

       

      תודה

      שוקי

        29/8/10 09:45:

      צטט: d.double you 2010-08-29 09:39:33

      צטט: ניצוץ 2010-08-29 08:42:44

      שבוע טוב,
      מרתק אוהב אוהב, יותר מידי זמן בין סיפור לסיפור.
      אושר ובריאות

      אני אמורה לקצר את הזמן בין קטע לקטע בשביל לגמור את פרק רוסיה בסיפור אבל האם יהיה לי את הזמן להכין והאם יהיה לך סבלנות לקרוא? 

       

      אני תמיד ימצא את הזמן ,אני אוהב לקרוא אותך!!!

        29/8/10 09:41:

      צטט: יאהולי 2010-08-29 09:10:50

      מעניין איזו פגיעה בכבודו הניאה מלהמשיך באותה ישיבה.

      גם אותי זה סיקרן אבל לא נדע אף פעם-זה רק כל כך התאים לתגובות המוכרות לי במשפחתי (לא שלי) שזה ממש הפתיע אותי. 

        29/8/10 09:39:

      צטט: ניצוץ 2010-08-29 08:42:44

      שבוע טוב,
      מרתק אוהב אוהב, יותר מידי זמן בין סיפור לסיפור.
      אושר ובריאות

      אני אמורה לקצר את הזמן בין קטע לקטע בשביל לגמור את פרק רוסיה בסיפור אבל האם יהיה לי את הזמן להכין והאם יהיה לך סבלנות לקרוא? 

        29/8/10 09:10:
      מעניין איזו פגיעה בכבודו הניאה מלהמשיך באותה ישיבה.
        29/8/10 08:42:
      שבוע טוב,
      מרתק אוהב אוהב, יותר מידי זמן בין סיפור לסיפור.
      אושר ובריאות
        29/8/10 06:36:

      צטט: הטרמילר The Tarmiler 2010-08-28 23:09:09

      הסיפור ממשיך לרתק אותי. תודה רבה

      מקווה שתשאר איתי עוד 150 שנה... 

        28/8/10 23:09:
      הסיפור ממשיך לרתק אותי. תודה רבה
        28/8/10 22:56:

      צטט: ד-ארט 2010-08-28 20:17:44

      המעניין הוא לא עזיבת הישיבות, אלא העקשנות שלו לחפש משהו מתאים ולא לעזוב את הלימודים מכל וכל. מאחר ושום מבוגר לא דחק בו היה יכול לוותר על הלימודים בכלל.

       הוא לא עזב את הישיבה גם אחר כך-אולי מצוות הרב ואולי זו הייתה דרך החיים?

        28/8/10 22:55:

      צטט: ariadne 2010-08-28 17:47:17

      ממש מעניין.
      אותי אישית זה מאוד מעניין,איך אנשים מצליחים בכוחות עצמם להבין מה קשה להם בקשר לאופן הלימוד.
      תודה.

       לעצמי, אני חושבת היום שהיה לי קל יותר ללמוד לבד את החומר הכתוב מאשר להקשיב בשיעור.

        28/8/10 22:53:

      צטט: כותבת באפוק טיימס 2010-08-28 17:42:35

      מרתק
      תודה

      תודה,מקווה שתמשיכי ללוות אותי 

        28/8/10 22:52:

      צטט: forte nina 2010-08-28 17:38:36

      כל שהיה כך גם היום. לתלמידים היתה דעה ודעתנות לא היתה נגד כבודם של המורים אחא לשיטתם. הפרדה מאוד מפתיעה בימים של אז

       האם לדעתך דעתנות תכונה מולדת?

        28/8/10 20:19:

      צטט: עליזהלה 2010-08-28 17:05:02

      הנוגע ללימודים משאר הבחורים בזה:אין לי חשק לחזור על הישנות(לא אוהב לשנן), 2) אוהב אנוכי ללמוד בחריפות

      *

      אנשל בחור לרוחי, כי גם אני,

      המורה לחשבון הטעימה בצקצקנות "חשבון את כבר לא תדעי..."

      את התיכון התחלתי בקבוצת החלשים, מראש, (ראש לשועלים?)

      וסיימתי, אבוי, מעט מעל סף השלילי, (מזל שלאומנות זה לא ממש הזיז)

      ואז... "חייבים מקצוע, עם תעודה, רצוי אוניברסלי", אמר אבא (לכל צרה)

      אז הלכתי בגאון לטכנולוגיה, "תשלימי מתמטיקה-חובה", קבעה התקנה

      באתי לשיעור הראשון עשור אחרי סיום תיכון, מורה צעיר חמוד חייך אלי

      בסלחנות, תחילה הסביר לאט לאט, (כבר שמע על קשיי למידה והוראה מכוונת)

      אחרי שלושה שעורים החל לדהור בחומר, בסוף הסמסטר - בחינה,

      סיימתי בחצי שעה, בדקתי, יצאתי, נשמתי לרווחה - תהייה תעודה.

      95 במתמטיקה טכנולוגית גבוהה בלי כל בעיה.

      (הוא לא הקשיב למצקצקת ההיא, הישנה, לא ידע, פשוט בדק את הבחינה).

      *

      תמשיכי יקירתי. אני אקרא. בעיון ובהנאה. 

      אותי שלחו בסקר לבית ספר חקלאי-אני שלא הצלחתי אפילו לגדל גרניום! 

        28/8/10 20:18:

      צטט: עליזהלה 2010-08-28 17:05:02

      הנוגע ללימודים משאר הבחורים בזה:אין לי חשק לחזור על הישנות(לא אוהב לשנן), 2) אוהב אנוכי ללמוד בחריפות

      *

      אנשל בחור לרוחי, כי גם אני,

      המורה לחשבון הטעימה בצקצקנות "חשבון את כבר לא תדעי..."

      את התיכון התחלתי בקבוצת החלשים, מראש, (ראש לשועלים?)

      וסיימתי, אבוי, מעט מעל סף השלילי, (מזל שלאומנות זה לא ממש הזיז)

      ואז... "חייבים מקצוע, עם תעודה, רצוי אוניברסלי", אמר אבא (לכל צרה)

      אז הלכתי בגאון לטכנולוגיה, "תשלימי מתמטיקה-חובה", קבעה התקנה

      באתי לשיעור הראשון עשור אחרי סיום תיכון, מורה צעיר חמוד חייך אלי

      בסלחנות, תחילה הסביר לאט לאט, (כבר שמע על קשיי למידה והוראה מכוונת)

      אחרי שלושה שעורים החל לדהור בחומר, בסוף הסמסטר - בחינה,

      סיימתי בחצי שעה, בדקתי, יצאתי, נשמתי לרווחה - תהייה תעודה.

      95 במתמטיקה טכנולוגית גבוהה בלי כל בעיה.

      (הוא לא הקשיב למצקצקת ההיא, הישנה, לא ידע, פשוט בדק את הבחינה).

      *

      תמשיכי יקירתי. אני אקרא. בעיון ובהנאה. 

       

        28/8/10 20:17:
      המעניין הוא לא עזיבת הישיבות, אלא העקשנות שלו לחפש משהו מתאים ולא לעזוב את הלימודים מכל וכל. מאחר ושום מבוגר לא דחק בו היה יכול לוותר על הלימודים בכלל.
        28/8/10 20:17:

      צטט: כש-רונית 2010-08-28 16:30:28

      גם אני כמותך. גם בתי כזו . מדהים שכתביו נשמרו. עוד קדם ימי האינטרנט.

      היסטוריה שלמה.

      יפה.

      נדמה לי שבפרק הראשון סרקתי את כתב היד-העמוד הראשון-ויש לו גם כתב יפה. 

        28/8/10 20:15:

      צטט: ניקיטה10 2010-08-28 12:52:18

      מרתק...

      מסתבר שאין חדש תחת השמש...

      מה שהיה פעם נפוץ גם היום וכל אחד מתמודד בדרכו שלו...

      יש חדש אבל לא בטבע האדם.  

        28/8/10 20:14:

      צטט: הלנה היפה 2010-08-28 12:46:13

      דניאלה, את רואה? לא לזלזל בגנטיקה. אמנם הם לא שמעו אז על דיסלקציה אבל היא הייתה קיימת ועברה במחזור הדם או היכן שהיא אמורה לעבור ותמשיך לעבור הלאה. מרתקת היכולת שלו ללמוד למרות הקשיים והיכולת למצוא את דרך הלימוד המתאימה לו. הצילום נהדר, ממחיש כל כך טוב את המקום והזמן.
      דניאלה, זה בהחלט פרויקט חשוב ומרתק
      תודה ו*
      לאה 

       התמונה היא של ביתהכנסת במינסק. האמת שהוא היה איש מבריק ומיוחד באופיו. דרך הסיפור שלו מעידה על כך גם.

        28/8/10 20:13:

      צטט: רמיאב 2010-08-28 12:39:30

      תודה על המשך הדיווח.

      סיפור מרתק על פן בחיי אותו דור של אבותינו וסבינו.

      דוקא הפרטים הקטנים, שנזכרים בצד העיקר, מגרים את הדמיון על אורח החיים של אז.

      שבת שלום,

      רמי

       

      אני באמת משתדלת להצמד למקור בשביל להשאיר את הטעמים והריחות. 

       

        28/8/10 20:12:

      צטט: bonbonyetta 2010-08-28 12:31:42

      *

      אפילו במסורת ובתורה כתוב "חנוך לילד על פי דרכו" ראוי תמיד למחכנים כולם קצת להראות גמישות ולזכור זאת...קריצה

      יש מורים כאלה אבל לא הרבה, והשיטה לא מקלה 

        28/8/10 20:11:

      צטט: ,תשוקי 2010-08-28 12:04:29

      דניאלה יקרה

      זמן רב חיכיתי לעוד חתיכה מסיפורי החיים שאת מעלה.

      האמת שובבים, חריפים וממזרים אינם תופעה חדשה

      בהיסטוריה היהודית.

      סיפור שלי: בתמונה המשפחתית שהצגתי כאן

      ישנו דוד זיסל. מאלו שהחביאו ספרות חיצונית

      מתחת לגמרא בישיבה. כך או כך קיבל סמיכות

      לרבנות וסמיכות לשחיטה. חלומו ב 1928 בערך

      היה להגר לבריטניה שאז השמש לא שקעה מעל דיגלה.

      הממלכה לא איפשרה הגירה ישירה ודוד זיסל היגר

      לדרום אפריקה לפרנסתו הוא היה רב ושוחט.

      מכתבים שהיה כותב אל אימא שלי היה מסיים

      בהלצה:"נו תחשבי כמה גבוהה מגיעות התפילות שלי"

      לימים הציל אדם מטביעה בים ולאות הוקרה העניקה

      לו הממלכה זכות הגירה לאנגליה.

       

      "שתי כותנות ושני זוגות גרביים"

      היו ימים שהצניעות לא היתה בושה.

       

      ולך תודה על החתיכה שהצגת כאן.

       

      שוקי

      טןב שהבאתי לי סיפור יפה תמורת הסיפור שלי-אולי נמשיך כך-כל כך תודה על זה שאתה מלווה אותי בדרך הארוכה! וצניעות? עוד זוכרים? ואולי פשוט עוני מרוד. 

        28/8/10 17:47:
      ממש מעניין.
      אותי אישית זה מאוד מעניין,איך אנשים מצליחים בכוחות עצמם להבין מה קשה להם בקשר לאופן הלימוד.
      תודה.
      מרתק
      תודה
        28/8/10 17:38:
      כל שהיה כך גם היום. לתלמידים היתה דעה ודעתנות לא היתה נגד כבודם של המורים אחא לשיטתם. הפרדה מאוד מפתיעה בימים של אז
        28/8/10 17:05:

      הנוגע ללימודים משאר הבחורים בזה:אין לי חשק לחזור על הישנות(לא אוהב לשנן), 2) אוהב אנוכי ללמוד בחריפות

      *

      אנשל בחור לרוחי, כי גם אני,

      המורה לחשבון הטעימה בצקצקנות "חשבון את כבר לא תדעי..."

      את התיכון התחלתי בקבוצת החלשים, מראש, (ראש לשועלים?)

      וסיימתי, אבוי, מעט מעל סף השלילי, (מזל שלאומנות זה לא ממש הזיז)

      ואז... "חייבים מקצוע, עם תעודה, רצוי אוניברסלי", אמר אבא (לכל צרה)

      אז הלכתי בגאון לטכנולוגיה, "תשלימי מתמטיקה-חובה", קבעה התקנה

      באתי לשיעור הראשון עשור אחרי סיום תיכון, מורה צעיר חמוד חייך אלי

      בסלחנות, תחילה הסביר לאט לאט, (כבר שמע על קשיי למידה והוראה מכוונת)

      אחרי שלושה שעורים החל לדהור בחומר, בסוף הסמסטר - בחינה,

      סיימתי בחצי שעה, בדקתי, יצאתי, נשמתי לרווחה - תהייה תעודה.

      95 במתמטיקה טכנולוגית גבוהה בלי כל בעיה.

      (הוא לא הקשיב למצקצקת ההיא, הישנה, לא ידע, פשוט בדק את הבחינה).

      *

      תמשיכי יקירתי. אני אקרא. בעיון ובהנאה. 

        28/8/10 16:30:
      גם אני כמותך. גם בתי כזו . מדהים שכתביו נשמרו. עוד קדם ימי האינטרנט.

      היסטוריה שלמה.

      יפה.
        28/8/10 12:52:
      מרתק...

      מסתבר שאין חדש תחת השמש...

      מה שהיה פעם נפוץ גם היום וכל אחד מתמודד בדרכו שלו...
        28/8/10 12:46:
      דניאלה, את רואה? לא לזלזל בגנטיקה. אמנם הם לא שמעו אז על דיסלקציה אבל היא הייתה קיימת ועברה במחזור הדם או היכן שהיא אמורה לעבור ותמשיך לעבור הלאה. מרתקת היכולת שלו ללמוד למרות הקשיים והיכולת למצוא את דרך הלימוד המתאימה לו. הצילום נהדר, ממחיש כל כך טוב את המקום והזמן.
      דניאלה, זה בהחלט פרויקט חשוב ומרתק
      תודה ו*
      לאה 
        28/8/10 12:39:

      תודה על המשך הדיווח.

      סיפור מרתק על פן בחיי אותו דור של אבותינו וסבינו.

      דוקא הפרטים הקטנים, שנזכרים בצד העיקר, מגרים את הדמיון על אורח החיים של אז.

      שבת שלום,

      רמי

       

       

        28/8/10 12:31:

      *

      אפילו במסורת ובתורה כתוב "חנוך לילד על פי דרכו" ראוי תמיד למחכנים כולם קצת להראות גמישות ולזכור זאת...קריצה

        28/8/10 12:04:

      דניאלה יקרה

      זמן רב חיכיתי לעוד חתיכה מסיפורי החיים שאת מעלה.

      האמת שובבים, חריפים וממזרים אינם תופעה חדשה

      בהיסטוריה היהודית.

      סיפור שלי: בתמונה המשפחתית שהצגתי כאן

      ישנו דוד זיסל. מאלו שהחביאו ספרות חיצונית

      מתחת לגמרא בישיבה. כך או כך קיבל סמיכות

      לרבנות וסמיכות לשחיטה. חלומו ב 1928 בערך

      היה להגר לבריטניה שאז השמש לא שקעה מעל דיגלה.

      הממלכה לא איפשרה הגירה ישירה ודוד זיסל היגר

      לדרום אפריקה לפרנסתו הוא היה רב ושוחט.

      מכתבים שהיה כותב אל אימא שלי היה מסיים

      בהלצה:"נו תחשבי כמה גבוהה מגיעות התפילות שלי"

      לימים הציל אדם מטביעה בים ולאות הוקרה העניקה

      לו הממלכה זכות הגירה לאנגליה.

       

      "שתי כותנות ושני זוגות גרביים"

      היו ימים שהצניעות לא היתה בושה.

       

      ולך תודה על החתיכה שהצגת כאן.

       

      שוקי