ורגע לפני שהבן היקר שלי חוזר,

מסע ארוך, הטיול של אחרי הצבא,

דרום ומרכז אמריקה,

תשעה חודשים של געגועים עולים ויורדים,

תחושות משתנות מעצב לשמחה, אדישות ובעיקר

סוג של דאגה משתנה מחליפה צבעים לא תמיד ברורה.

ועכשיו, יומים לפני הגעתו אני מתוחה, נרגשת, מחכה

אוטוטו מתחילה לאוורר ולסדר לו את החדר (שאותו אימצתי בחלק מהזמן,

אותו חדר שהיה גם חדר ילדותי כי הבית שבו אני גרה הוא הבית שלי הבית שבו נולדתי}.

ואחר כך אכין את מה שהזמין למה שהכי התגעגע

ובאמת שזה לא סיפור, בסה"כ לזניה מחצילים וגבינה, סושי ומרק יוגורוט עם מלפפונים

ואין לכם מושג באיזה תענוג אני אוטוטו מתחילה במלאכה.

הלב מתרחב לי,... התסריט המתוק שיש לי בראש

איך אנו מתישבים סוף סוף לארוחה חגיגית אחד עם השני ואני מקשיבה

לסיפורים המרתקים שלו על המקומות המדהימים שטייל ועשה בהם טרקים,

על האנשים המעניינים שפגש

על חברי הילדות התיכון וגם הצבא שאיתם טייל.

סביר להניח שבטח לא יספר לי על הדברים "האסורים" שמבחינתי אסור לעשות.

הוי בן אהוב יחיד ונפלא שלי כמה אני רוצה כבר לראות אותך כאן בריא ושלם וחוזר.

חוזר אלי בלי שריטות מיותרות שקורות לחלק מאלה שנוסעים.

ואני, גם אני עברתי מסע אישי מרתק בתשעת החודשים הללו,

לא ממש הייתי צריכה להדרים לדרום של אמריקה

או להצפין לצפון שלה,

הסתפקתי בטרקים שעשיתי בארץ המדהימה הזאת כל פעם בחלק אחר שלה

ותמיד הייתי מלווה באנשים יקרים שאוהבים לטייל כמעט כמוני.

והזמן עובר ומתאדה,,,,,,,,,,והחיים הולכים ומתארכים,,, ולא מאמינה שבחודש הבא אני חוגגת 53

ולחברי אני אומרת 53 זה ה35 של עכשיו וככה אני מרגישה באמת ובתמים,

טוב בעצם ארבעים ושתיים זה יותר טוב מבחינת כי

רק בגיל הזה באמת התחלתי לפרוח,

כל כך מפוייסת ושלמה עם עצמי

ו53 נראה לי שגם יהיה נפלא,

ורק שתדעו שאני נהניתי לשתף ומה איתכם??,,,,

שמה שאגיד לכם לא תוכלו לתאר.............חיים יפים

ואופס,,,,,,,,,,,,,,אני הולכת לבשל.