0

0 תגובות   יום שבת, 28/8/10, 18:52

אתמול אחה"צ הקשבתי לתוכניתה העלמותית של ציפי גון גרוס בגל"צ שמארחת סופרים מכל הגוונים והשנתונים מידי שישי אחה"צ,מומלץ להקשיב בשעה 1700.

אתמו התוכנית התארחה בכפר בלום והדיון היה על השפה העיברית אז והיום,בפאנל היו שלושה פרופסורים מכובדים והסופר אמנון שמוש שהיה עכשיו בן שמונים.

היה דיון מעניין ממש על השחיקה בשפה החל מהתנ"ך עגנון ועד אתגר קרת האהוב בין ימינו.

והפליאו הפרופסורים לחבוט במציאות הקשה של השפה הנשחקת והולכת איך ביטויים של עגנון,תנ"ך וכ"ו נעלמים והילדים של היום כמו גם אתגר קרת פשוט לא נימצאים שם וכותבים קליל בשפה נמוכה ולא מעניינת לעומת אפילו מאיר שלו שנשען בשפת ספריו השענות כבדה ורחבה על ידע שיש באמתחתו מן התנ"ך(נדמה לי שהוא מלמד תנ"ך)

ואני הדיוט קטן ומשוחח עברית רהוטה פה ושם גם נעזר בה לכתיבת שיר או פרוזה שואל מה באמת הבעיה,הרי מה היא השפה עם לא האפשרות לקשר בין אנשים,נקודה.

נכון שהדיון וההשוואה כמו גם לימוד שפות עתיקות/ישנות והעושר שבהן הינו מעניין וחשוב אבל אין לשכוח שבסוף כל מטרתה של השפה הוא קשר,ביטוי,הכוונה,ציווי,יודע כל ילד צעיר בשבט קניבלים במרכז אפריקה שצרוף ההברות חחח ממממממ צקצקצק,תקתק אווווו המהמהמ, הוא לא אחר מאשר הנה בא אדם לבן יש להרתיח אותו בסיר 40 דקות עם קצת מלח וארס נחשים ולהגיש מיד,ראשון מקבל ראש השבט... ומה רע בזה? עגנון לא כתב כך,בתנ"ך לא כתוב ככה,אז מה יצאה לו זו בצעקתה.

אם הכוונה שלי ברורה, אשמח לדיון קטן כאן מעל מסכי הקפה המציין (CAFE DEMARKER)

תודה

חיימקה

דרג את התוכן: