אני חי בחדר מהופך חלונותיו משקיפים על מחשבותיי אני חי בחדר שמונח על פסגת הר מילים
מבלי להרעיש היא מקפלת את הקירות לעבר האינסוף סוחפת אותי לעבר מי שאני
אני חי בחדרים מתגנבים בהם שעוני הזמן הן ארצות אבסטרקטיות אני חי בחדר מואר הצבעים חומקים מהאור שמסתנן דרך התריסים
מבלי להרעיש היא מקפלת את הקירות לעבר האינסוף סוחפת אותי לעבר מי שאני |
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
קיפול הקירות לעבר האינסוף
הוא פתיחת אפשרויות בלתי מוגבלות.
הקירות לא באמת קיימים
אנחנו נותנים להם קיום.
כמעט בא לי לנסות לצייר את זה:)
טוב לראות אותך. עמלמולה...
יופי
רק אחרי שהלכתי לאיבוד
מצאתי את עצמי.
ואני יודע שאת מבינה היטב למה אני מתכוון.
ועוד נשיקה
איזה שיר יפייפה. Très bon
(ותודה לגוגל שהביאוני עד הלום :)
ודווקא שם עם הסחף
לא הייתי רוצה למצוא עצמי לבד, במערבולת.
איזה צירופי מילים את מצליחה לחולל?
זה ממש נעים
זה טוב להיסחף לעבר עצמך, אני אוהב את מי שתפגשי שם.
נשיקות.