אני חי בחדר מהופך חלונותיו משקיפים על מחשבותיי אני חי בחדר שמונח על פסגת הר מילים
מבלי להרעיש היא מקפלת את הקירות לעבר האינסוף סוחפת אותי לעבר מי שאני
אני חי בחדרים מתגנבים בהם שעוני הזמן הן ארצות אבסטרקטיות אני חי בחדר מואר הצבעים חומקים מהאור שמסתנן דרך התריסים
מבלי להרעיש היא מקפלת את הקירות לעבר האינסוף סוחפת אותי לעבר מי שאני |