שלום

אני נשא, וזה לא השם שלי. וחלק מהפרטים המזהים יהיו מעט שונים, אבל הרגשות והסיפורים- אמת.

אנסה לשתף ליידע לחשוף להביא לידעתכם את הצד האחר של HIV. איך חיים עם זה.

הפוסטים לא יהיו לפי סדר כרונולוגי.. מההדבקה ..הגילוי ..הטיפול... וכו. אבל הקורא הרגיש והטינטליגנטי יוכל לבנות את הסיפור.

הרקע- מעט אינפורמציה על איידס- אבל אני לא רופא,

הכותרת של הפוסט מלווה אותי , ומלווה חברים  שלי - נשאים/נשאות גם הם.

גם אם מספרים לבן משפחה, או חבר קרוב, ובטח אם מספרים על רקע רומנטי.

קצת עלי בן 40+

גיי (הומו)

גרוש (אחרי נשואי בוסר קצרים)

אב (מאותם נשואין)

חי בתל אביב

מקצוע חופשי- שכיר (לא יודעים במקום העבודה שאני נשא)

נשא שלוש שנים. מטופל בתרופות (קוקטייל) בריא ומרגיש טוב.

מאז גילוי הנשאות(וקצת לפני זה) ללא זוגיות

הבדידות:

להיות נשא נגיף איידס בישראל 2010 זה סוג של חזרה לארון, להתמודד שוב עם ההסתרה, עם הסוד.עם דעות קדומות, עם בורות.

כל אחד בוחר למי לספר ומתי, הרוב לא מספרים לכולם, לא מפרסמים תמונה גלויה ואת היותם נשאים- באתרי הכרויות.

אצלי יודעים: מספר חברים טובים, חלק מבני משפחתי.

החשש להחשף נובע בעיקר מהסטיגמה שנובעת מהבורות, החשש לחשוף בכך את בני לסיטואציות שיהיו קשות בעבורו. ואת הורי.

חשוב להבין שhiv זו לא מחלה. זו תסמונת של כשל חיסוני שכתוצאה מכך שמערכת החיסון נחלשת- פורצות מחלות לוואי- אם לא מטפלים.  נשאים היום חיים מעל עשרים שנה חיים בריאים ושלמים.

אז חזרה לבדידות- חזרה לסיפור שלי (והוא דומה ושונה מסיפוריהם של אחרים)

מי שמכיר אותי- לא מעלה בדעתו כי אני נשא. אני עוסק בספורט כל השנים , נראה טוב, חטוב, - לא ככ מתאים לסטיגמה.

בעבר לפני הנשאות, שהייתי יוצא לבילויים  הייתי שותף ל"צייד" ממהר לחזר ולהיות מחוזר . ממהר לסיים ערב עם  חבר מזדמן.

אספר בהמשך על ההדבקה , אבל חשוב לציין שהשתדלתי להקפיד על סקס מוגן.

כיום- שאני יוצא- אני לא משדר את אותם שדרים של "פנוי לסקס" או בכלל של "פנוי". אני דוחה חיזורים, מפחית למינמום את החיזורים שלי. כדי שלא אצטרך לספר, לשתף את אותו  אדם  בסוד שלי, לעמוד בחוסר היידיעה איך הוא יגיב, והאם הוא ישמור את ה"סוד" בסוד.

אך היו כמה שחדרו את החומה שלי, שחיזרו, לא תקפו ישירות, שהלכו בדרך היותר  שמרנית. והצלחנו להכיר מעט או שככה חשבתי. ואחרי כמה מפגשים, כבר לא יכולתי למצוא תרוץ למה אין סקס.... סיפרתי..ואחכ.....הייתה דממה . ונתק. ועצבות באוויר ..וקר.....חלקם קפאו בכל המובנים ולא נראו עוד.... חלקם אמרו שינסו להתמודד- ולא נראו עוד, חלקם (הקטן) אכן ניסו להתמודד אך היה להם קשה מידי, אמנם היו נשיקות, קירבה גופנית, סקס,  אבל זה לא צלח....

אני לא שופט איש, אני לא יודע איך אני הייתי מגיב באותה סיטואציה. ויש כאלו (שבחוכמה) אומרים- בשבילי כל אחד הוא נשא עד שלא מוכח אחרת, ולכן מקפידים על סקס בטוח.  אבל גם מבינהם לאחר שנודע להם שבן הזוג הנחשק - הוא נשא.. משהו משתבש.  ואז אתה חוזר הבייתה ושואל את עצמך- האם זה היה שווה?

האם להיות כמו אחרים- שפשוט לא מספרים?

האם להיות כמו אחרים שעושים סקס לא מוגן?

האם פשוט להכנס להסגר?

ואחרי הדממה, והשתיקה והקור שהתפוגג... אני חושב על  מי שאני, מה שאני. החברים שלא איכזבו, החדשים שנכנסו לחיי.

ומחליט להמשיך ...להאמין שהבדידות תחלש....