ביום שישי בלילה הייתי מוזמן למסיבת סיום הקייץ בחוות רונית - ביקום .
על ההפקה הענקית היה המנצח הבלתי מעורער כמובן ידידי שמעון שיראזי . הכל היה מתוקתק כמו שעון ללא שום תקלות , עמדות האלכוהול במקום עבדו בטירוף , האווירה הייתה כמובן מהולה בהמון אלכוהול , שגרם להמון מצב רוח מעולה ...... התקליטנים כמובן עלו אחד אחרי השני כשכל אחד נתן את חלקו ברמה שהתאימה לכל הרוקדים , שהיו מעורבים מצעירים ועד אנשים בני ארבעים וחמישים ...... חלקו הגדול של הערב היה עם מוסיקה של שנות השמונים וכל זאת לכבוד אורח שהגיע לתקלט מאנגלייה - ואני מתכוון לזמר בוי גורג. 
בשעה 01.30 בדיוק לפי התכנון עלה בוי לעמדת התקליטייה והציפייה הייתה של הקהל שהתלהב מאד מהאורח וחלק מהחוגגים כמובן הגיע רק כדי לזכות ולראות את בוי - הזכור לטובה משנות השמונים . אני אמנם לא הייתי קורא לעצמי מעריץ אבל אוהב את המוסיקה המיוחדת שלו . בשנים האחרונות היו לו מספר נסיונות לחזור לחזית הבמה - מה שלא עלה יפה אם בגלל הסתבכותו עם החוק ואם בגלל גילו המתקדם .
היו לי צפיות לראות אדם צבעוני ומלא מרץ וחיים - אני רוצה לציין שהופתעתי לרעה לראות אדם גדול גוף , שמן , כבוי וחסר כוח למלחמה על הבמה .
המוסיקה שהוא הגיש הייתה מוסיקה כבדה מאד שלא כל כך התאימה לאירוע - הוא נתן כמה שירים שלו , כמובן מוקלטים וניסה תוך כדי גם להלהיב את הקהל , הייתה מעט התלהבות ואני בטוח שזה היה מתוך , זוכרים לך חסד נעורים . חיוך קטן מידיי פעם והרמה של הידיים בניסיון לשדר לקהל - " נו יאלה , קדימה " לא הצליח לשכנע ולהלהיב .

אז כמו שאמרתי - המלך עדיין לא מת , אבל העולם שייך לצעירים .

                                   היה לי עצוב לראות מגה סטאר בצורה מאד כבוייה . 

                                   נזכור לו חסד נעורים של שנות השמונים והתשעים .