
מחשבות על קיום – חודש אלול.
זיכרונות הילדות שלנו תמימים כל כך, פשוטים וטהורים. כמבוגרים אנחנו לומדים להתמודד עם חלק מהשאלות שאותם זיכרונות תמימים מעוררים בנו, מנסים להעניק להם פרשנות. החיים מקבלים זווית אחרת, אך הזיכרונות נשארים תמימים.
אבי היה בנו של הרב "מבודא" העיר העתיקה של בודפשט , בעצמו ניצול שואה שחזר בשאלה ועמד על כך שבחודש אלול נלך איתו לבית הכנסת. ואני הקטנה שבחבורה עומדת ומתרגשת, מסתכלת מלמטה למעלה על כל המבוגרים ומרגישה מעין זיכוך מופלא, מעין צינור בלב שנפתח לאלוהים. הרגשתי טוב, מין סוג של התנקות שמרגישים לאחר בקשת סליחה..
בחודש זה התייתמתי מאבי ונותרתי שנים ארוכות עם "חשבון פתוח", לא הבנתי ממי אני אמורה לבקש סליחה, מאלוהים? מההורים? מבני המשפחה? מהחברים? הרי שתי דקות לאחר בקשת הסליחה וניקוי המצפון שלי, אני ממשיכה לפעול כפי שפעלתי קודם. כאילו שיצאתי ידי חובה, ועכשיו אני יכולה להמשיך לעשות מה שבא לי, אז מה הטעם בכך? וגם הוא האלוהים עושה מה שבא לו. כשבגרתי והפכתי לאם ובמסגרת לימודי מחשבת ישראל באונברסיטה למדתי קבלה,נדהמתי לגלות את הזווית השונה שהיא מציגה על נושאים כמו חגים, דת, זהות אישית וחינוך. הפתיע אותי עד כמה היא מרחיקת לכת, אך בו-זמנית הגיונית. אמנם בשלב הראשון התנפצו בפניי מיתוסים שעליהם חונכתי, וסוף סוף שאלתי את עצמי,מדוע אני מאמינה בהם. לאחר עיון קצר, מצאתי שהם לא ממש היו שלי, ושלמעשה היו אלה ערכים שהוכתבו לי על ידי הסביבה. אט אט החלו הסתירות להתיישב בתוכי, ודברים התחילו להסתדר. אפילו מצאתי משמעות חדשה, אמיתית, לנושא הסליחות, שמאז נותר כפצע פעור בתוכי. "סליחה", אומר הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש), זהו תהליך פנימי, ולא תהליך שבו פונים למישהו אחר ומבקשים ממנו משהו. האדם דן את עצמו, אין מישהו חיצוני שדן אותו. הוא בוחן את המקום בו הוא נמצא, ומברר את מצבו ביחס למצב השלם, לתכונת הנתינה.
החכמה היא להשתמש באור כדי להאיר את הפינות האפלות שבנו,. האמת נמצאת בתוכנו. היא מתגלה בנשמה. כשאנו מרגישים את הטבע האגואיסטי שלנו מנוגד לתכונת הנתינה, אז בעצם באה הסליחה, כבקשה. בקשה להשתנות. בקשה שאתה לא מבקש מאף אחד. אלא אנו מרגישים את הסליחה בפנים, בתוכנו, ומייחלים לה. ואז מתוך הכוונה האמיתית בא השינוי
אחרי לימוד של שנים הבנתי משהו, או לפחות חשבתי שהבנתי. הבנתי שסליחה היא הזדמנות. הזדמנות לשינוי שאני צריכה ויכולה לעבור. הבנתי שכשאנחנו באמת רוצים, ומבקשים סליחה אמיתית, בקשותנו נשמעות. ושאם נתמיד ונבקש, לא רק פעם בשנה, יאיר לנו האור את הדרך ויראה לנו איך לשנות את הדברים לטובה, מה צריך לשפר ואיך להתקדם. מדי פעם, ביני לבין עצמי, אני תוהה, למה בשום בית ספר לא מלמדים איך להיות "אדם חושב,מתבונן ודעתן". זה היה יכול להיות נפלא אם לצד כל הידע שמלעיטים אותנו בו, מישהו היה טורח ללמד אותנו גם איך להיות אדם אמיתי. לא כזה, לא כאילו. אלא אדם אמיתי.
|
פזיתרוזנטל אטיאס
בתגובה על ובחרת בחיים
תגובות (41)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ובעיקר תודה ששיתפת אותנו.
כמובן שמצאתי המון הקבלות
בהתרחשויות ובההרגשות.
והכי תפס אצלי הנושא הכי חשוב בעצם
ללמד בבית הספר להיות דעתן .לחשוב באופן עצמאי
לדעת לעשות הבחירות והכי ההתבוננות.(זה תפקיד ההורים)
ואני זוכרת לא מעט ויכוחים ביני לבין חברות על החינוך
של הילדים וצרם לי להתקל בהורים המחנכים לפרפקציוניזם ותחרותיים.החשוב זה כאשר נולדים ילדים והתכונה הזו קיימת כבר ואין צורך להעצימה.להשקיע בשיתוף אהבת
הזולת להקשיב להתבונן להיות דעתן ולא להגרר.
ושמחה שכך דגלתי והרווחתי שלושה בנים לתפארת..
איך להיות אדם אמיתי זה העיקר בעצם.
תודה על פוסט מחכים ומלמד..
אירי יקירה,
תודה לך על תגובתך המחמיאה.
תמר.
רותי,
תמיד שמחה לבקורך,
תוד,
תמר.
ג'ואי יקר,
תודה על תגובתך,
ובית הספר הוא לא רק מקום לצבירת ידע אלא
גם מקום שבו מעמיקים ערכים .
תמר.
מזי יקירה,
סליחות תמיד נבקש כי טעויות עושים אך חשוב לא לעשות
אותם בזדון.
אני מאד משתדלת שלא לפגוע אך טועה לפעמים ומצטערת.
תודה לך יקרה,
תמר.
פעמיים תודה.
יקירתי,
יפה כתבת ומאיר עיניים. אהבתי את החידוד לגבי הסליחה ואת התובנות החשובות.
"החוכמה היא להשתמש באור כדי להאיר את הפינות האפלות שבנו,. "
תודה *
ג'אן
הרהורים אדות חודש הסליחות
שהעלית חשובים
על כל פנים יש אנשים ואירועים
שאסור לסלוח להם.
גם לא בחודש הסליחות .
"כשאנו מרגישים את הטבע האגואיסטי שלנו מנוגד לתכונת הנתינה,
אז בעצם באה הסליחה, כבקשה. בקשה להשתנות.
בקשה שאתה לא מבקש מאף אחד. אלא אנו מרגישים את הסליחה בפנים,
בתוכנו, ומייחלים לה. ואז מתוך הכוונה האמיתית בא השינוי"
חושבת ומאמינה שכל בית אב, כל בית אם כידאי שיהיו בידם את בתובנות הללו,
הלמידה באה בבית מחיקוי התנהלות הורית,
כך היא משתרשת,
ואפשר גם לשלוח את הילד לחוג מודעות ושם יקבל הרבה כלים להתבוננות והבנה של החיים וסגולתם האמיתית....
לי אישית כיף שיש כאן אנשים כמוך המדברים לליבי,
רוצה רק לחבקך,
באהבה רבה דליה***
תמרי יקירה
כל מילה שלך- פנינה
אהבתי לקרוא את ההתבוננות הזו האחרת לנושא הזה של הסליחות
תודה תמרי המקסימה
* כוכב אהבה ממני
חיבוק אוהב אוהב ונשיקות חמות לליבך
חיה
את עומק המחשבה הזה, שכל כך מתאים לחודש אלול.
להיות בן אדם - זו אומנות של ממש
ואנו לומדים זאת ומדייקים זאת על פני שנים רבות,
לעיתים חיים שלמים....
ולשם כך נדרשים לנו המון חודשי אלול...
ומידי פתיחתה של שנה חדשה
ראוי ויפה לבחון מחדש - לכייל את המערכת הפנימית.
שנה נפלאה ונהדרת שתהיה לך
באהבה
זוהרית
במיוחד את התיחסות ההרשב"ג למושג הסליחה:
""סליחה", אומר הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש), זהו תהליך פנימי, ולא תהליך שבו פונים למישהו אחר ומבקשים ממנו משהו.האדם דן את עצמו, אין מישהו חיצוני שדן אותו. "
תודה לך יקירה
אני*********
את שבט השוטים והעקרבים אנו נושאים מקדמא דנא
וכי כיצד ניתן היה לשלוט בימים קדמונים בקהילה מפורצת ומפורזת כעם ישראל המבולבל שלא ידע בדיוק במה להאמין, אם לא ע"י הפחדה מיום-הדין? מכוח עליון וממריעין בישין?
עברו הרבה שנים מאז ובכל זאת יש המשמרים את האימה הזו ואחרות כל הדרכים האפשריות, וזה מעיד על חוסר אונים להעביר דברים בדרך ההגיון, ראה ערך "חדר" בימים לא רחוקים והיום תמצא זאת פה ושם גם בישיבות
ואין זה שונה בדתות אחרות
תודה
לאה
תמר יקרה,
מודה לך על החשיפה שלך המתארת כל כך יפה את ההתמודדות שלך עם נושא הסליחה.
המסורת הנטועה בנו יוצרת תהיות והרצון להבין את משמעותה האמיתית של הסליחה.
וכשמבינים סוף סוף, אין צורך לחכות ליום המיוחל, אלא זה כבר טבוע בנו כדרך חיים
.
רק אחלוק עליך בנושא הלימוד בבתי ספר. אולי אין צורך ללמד לחשוב, להתבונן ולהביע דעה.
לפי דעתי נכון יותר לאפשר : לאפשר חשיבה, התבוננות והבעת דעה. ראיתי שבבית הספר של בנותי אפשרו. וזכור לי מקרה כאשר בתי הקטנה הייתה בכיתה י"א. היא הזמינה כ-8 בנות מהכתה שלה הביתה. אני הייתי עסוקה באותו הזמן בבישולים במטבח וציפיתי לשמוע 8 בנות מקשקשות על בנים, בגדים ורכילות בית ספרית. הן באמת התחילו ככה את השיחה, אבל די מהר התפתח ביניהן דיון על נושאים מהותיים שחשבתי שרק דנים בהם בשיעור חברה. הייתי מופתעת מאוד, ויחד עם זאת גם מאוד גאה בכל אחת מהן. אח"כ שאלתי בעדינות את בתי והיא ספרה שככה הן תמיד מדברות, ולא רק הן, אלא כל הכיתה. יש תקווה !
מיקי יקר,
חודש אלול אכן מסיים את השנה אך
לכל סיום יש התחלה,
ולהתחלות קרונוטציה חיובית ואופטימית.
השאר שלחתי לפרטי.
חיבוק,
תמר.
יקירה,
מודה לך על דרך ההבנה,
וכן, תמיד רק בדרך האמת.
שנה טובה עם התחדשויות בכל
קשת העשייה שלנו.
תמר.
יקירה,
תודה לך על תגובתך המחמיאה,
לכבוד לי שאת שומרת.
חיבוק,
תמר.
שון יקר,
זו גם תובנה
מצטרפת לדרישתך יקירי.
חיבוק ענק חזרה.
תמר.
תודה איש יקר.
תמר.
נ.ב. גם אני ממוצא הונגרי מצג אימי
תודה
נ.ב. גם אני ממוצא הונגרי מצג אימי
תודה
קרן אהובה,
ראשית מקווה שנהנת מבקורך...
שנית המתכון יחכה בפרטי.
שלישית כן, החיים הם בית הספר הטוב בחיים
אם יש את הכלים לפרוט, לחשוב, להתבונן ולבסוף
לבצע מתוך אמונה שזו הדרך הטובה והנכונה.
אוהבת,
תמר.
אמונה היא נרכשת, אך האם אנחנו משכלים
להבין ולתרגם למעשה? הלוואי.
אשר חברי,
ואני אוהבת את הקריאה המעמיקה שלך,
ואת ההבנה למתחולל בתוכי.
חיבוק,
תמר.
"
מדי פעם, ביני לבין עצמי, אני תוהה, למה בשום בית ספר לא מלמדים
איך להיות "אדם חושב,מתבונן ודעתן". זה היה יכול להיות נפלא אם
לצד כל הידע שמלעיטים אותנו בו, מישהו היה טורח ללמד אותנו גם
איך להיות אדם אמיתי.
לא כזה,
לא כאילו.
אלא אדם אמיתי.
כמה שאני אוהב את הקטע הזה!!!!!
אבל מי ילמד?
כמה מורים כמוך יש בבתי הספר?
אירי
תודה על הפוסט הזה.
רותי.
את השיעורים האמיתיים אנחנו לומדים בבית ספר של החיים. לא כי אמרו לנו שצריך, אלא מתוך רצון פנימי.
להיות אמיתי חושבת שנולדים זה כמו כישרון
כי אין לך את זה מיד רואים שזה מזוייף
גם אני בחודש אלול קצת יותר התקרבות ...
לצערי רובנו לאחר בקשת הסליחה ורחמים חוזרים לסורנו
הלוואי ויום יבוא ולא תהייה לנו סיבה לבקש סליחה!
שנה טובה לכולנו
הצגת יפה
חש שבאיזה שהוא מקום המילים מקוונות אליי....
חודש אלול בשבילי הוא חודש של סיום....
סיום שנה,
סיום חייה של אימי,
סיום חייה של דודתי,
סיום חייה של סבתי,
וכמעט.....
תודה לך
מיקי
לא רוצה מחשבות קיומיות...
לא רוצה חשבונות נפש וחיפוש בעבר...
רוצה (על סף הדורש...) שנה טובה יותר!! נקודה...
חיבוק ממני.
שון.
תמרוש,
"ערכים שהוכתבו לי ע"י הסביבה". העיקר שכעת הכל
התיישב ואת רואה את הדברים אחרת. על פי הפרשנות שלך,
דרך העיניים שלך.ואת כל זה לימד אותך "בית הספר של החיים".
אוהבת
קרן
מה עם המתכון??
לכל אחד מאיתנו יש את האמונה שלו...
ועל זה נאמר..
איש איש באמונתו יחיה.