כותרות TheMarker >
    ';

    הדרך אל האושר

    תיקון עולם, תיקון פנימי ותיקון אופניים.
    מסיבות טכניות בלבד הפניות לקוראים הן בלשון זכר - עמכן הסליחה.

    הבלוג בתקשורת

    ארכיון

    חשיפה: מאות אלפי ילדים לא ילכו השנה לביה"ס

    23 תגובות   יום ראשון, 29/8/10, 16:14

    בשכונה שבה אני גר, הרבה מאוד ילדים לא הולכים לבית הספר.

    תופעה מדאיגה זו אינה נובעת מאחוזי נשירה גבוהים מבתי הספר: התלמידים דווקא מגיעים לבית הספר, אך הם אף פעם לא הולכים אליו. פשוט, ההורים "מקפיצים" אותם.

     

    שיעור התעמלות

    בארה"ב אחוז הלוקים בהשמנת יתר הכפיל את עצמו מאז שנות ה-70, וגם בישראל ישנה עליה חדה במשקל-יתר ובחוסר פעילות גופנית, במיוחד בקרב ילדים ובני נוער.

    ישנם מאמרים שמראים, שעודף השימוש ברכב הפרטי – שבא על חשבון ההליכה ברגל והרכיבה באופניים – הוא בין הגורמים לעלייה המשמעותית בכמות הסובלים מעודף משקל ומחוסר בפעילות גופנית.

     

    שיעור חברה

    מאמרים רבים נכתבו על הקשר ההדוק בין תחבורה וחברה; יש אפילו כתב עת יעודי שמוקדש רק לנושא הזה.

    מחקרים מראים, שילד שמגיע לבית הספר ברגל או באופניים, במקום להיות "מוקפץ" ברכב של ההורים, נהנה משיפור בדימוי העצמי, מפיתוח קשרים חברתיים ומאימוץ הרגלי פעילות גופנית כבר בילדות.

     

    שיעור כלכלה

    ע"פ דו"ח הוועדה למיסוי ירוק (עמודים 13-14) עודף השימוש ברכב פרטי בארץ גורם לנזקים כלכליים המסתכמים ב-6% מהתוצר. זאת, כתוצאה מזיהום אוויר (שגורם לתחלואה ולתמותה); פקקים (שגורמים לאובדן שעות עבודה למשק); אובדן שטחים פתוחים (כבישים, ובעיקר מחלפים, הם זללני שטחים אדירים); ותאונות דרכים (שגורמות לנזק עצום, בנפש וברכוש). ממש דצ"כ עד"ש באח"ב.

    בטווח הקצר, "הקפצת" הילדים לכל מקום גורמת להרבה נסיעות מיותרות ברכב הפרטי. בטווח הארוך - סביר להניח שילד, ש"מוקפץ" לכל מקום יהפוך למבוגר, שמגיע לכל מקום ברכב הפרטי.

     

    שיעור קומה

    הורים רבים, ש"מקפיצים" את ילדם לבית הספר מתוך מטרה להגן עליו, לא מודעים לכך, שבפועל הם עלולים לגרום לו נזק: ליד בתי ספר רבים בארץ משתרך בשעות הבוקר תור ארוך של מכוניות.

    ילד הוא נמוך יותר ממבוגר – ולפיכך גם קרוב הרבה יותר לגובה האגזוז. כך קורה, שהילדים נאלצים לשאוף במשך זמן רב את "ריח הניחוח" שפולטות המכוניות של הוריהם.

     

    שיעור גיאוגרפיה

    פרויקט ההליכה לבית הספר מתקיים מאז 1994 ב-37 מדינות ברחבי העולם. האירוע כולל הליכה משותפת של ילדים ומבוגרים לבית הספר תוך התייחסות לנושאי בריאות, איכות הסביבה ובטיחות בדרכים. בשנים האחרונות הוא מתקיים גם בישראל, בבתי ספר רבים ברחבי הארץ.

     

    שיעור מולדת

    בפרויקט ההליכה לבית הספר בארץ שותפים הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, ארגון בטרם לבטיחות ילדים, ארגונים סביבתיים ועוד.

     

    מידע נוסף אפשר לקרוא באתר הפרויקט הבינלאומי. אפשר גם פשוט, בגילאים הצעירים, ללכת עם הילד לבית הספר; וכאשר הילד גדל ומגיע לגיל, שמאפשר לו ללכת לבית הספר באופן בטוח ובטיחותי, לתת לו ללכת לבית הספר לבד, או עם חברים. תנו לו ללכת – ותזכו בילד בריא יותר, עצמאי יותר, מאושר יותר – מה עוד אפשר לבקש?

     

    * תודה ליפעת, אלי ומיקה על עזרתם בהכנת הטור.

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/8/12 05:16:
      התופעה כמובן מוכרת היטב. יש משהו במה שכתבו אחרים, בעיקר בעניין לו"ז. יש לה פן נוסף, והוא פקקי תנועה וחנייה מסוכנת על המדרכות ובמקומות אסורים לחנייה בסביבת הגנים ובתי הספר שהורים ממש "חייבים" להוריד את ילדיהם בכניסה ממש (זה כמובן חוסך זמן ואת הצורך להחנות את המכונית. עם זאת, צריך לדאוג לכך שיהיו מוסדות חינוך במרחק הליכה מבתי התלמידים. בית ספר של ילדינו מתפקע מעודף ילדים, והעירייה בטובה מציע להורים לשלוח את ילדיהם לבית ספר שנמצא במרחק של למעלה משלושה קילומטרים מבתיהם, וללא תחבורה ציבורית ישירה. תסביר לי אתה כיצד, אם וכאשר רעיון עיוועווים זה יבשיל, יוכלו ילדים ללכת לבית ספר?
        26/8/12 20:44:
      תופעה מצערת. אנחנו, ההורים,"מרעילים" את הילדים שלנו. נקודה. במקום להפסיק ולרחם עליהם ולהניע אותם לעשייה, אנו מובילים אותם לחוסר עשייה וניוון שרירים.
        12/9/10 06:01:
      הבוז לשפנים. פשוט צריך ללכת, ואפילו לא צריך ליווי הורים - היו אצלנו ביסודי משמרות בטיחות של כיתה ו', והם עדיין קיימים עד כמה שידיעתי מגעת, וראוי לנצל את זה. ככה "לא חוצים כביש לבד". אפשר ללכת גם בחבורות, ואפשר להתארגן שכל יום הורה אחר ילווה את הילדים מאותה שכונה, בקיצור צריך רק רצון ואפשר לפתור כל בעיה! והיתר תירוצים נלוזים! תתביישו לכם!!!
        10/9/10 23:31:
      מצטרפת לקריאה,
      גם אצלנו יש שביל בין ביה"ס לגן, שביל ירוק, נקי ממכוניות אבל, אין תקציב לשומר בכיוון הזה, כך שחייבים לעבור דרך השער הראשי ודרך הכביש. ההורים מקטרים, אבל העיריה לא מתרגשת.
        6/9/10 16:01:

      הנה הצעה ברוח דבריך.

        31/8/10 12:01:

      צטט: אפרת אמא לשניים 2010-08-31 08:10:16

      זה קצת דמגוגיה זולה להגיד שאין זמן בבוקר אבל יש זמן לראות האח הגדול
      יש לי הרבה זמן לראות האח הגדול. כי הילדים כבר ישנים. יש לי גם זמן לראות את כל גמר השרדות הארוך והמעייף. ולראות עוד כל מיני שטויות בטלוויזיה.

       

      זו אולי דמגוגיה זולה, אך מהתשובה שלך עולה, שהדמגוגיה הזו נכונה.

      אני "מבזבז" שעה ביום על לקחת את הילדה שלי לגן בבוקר, ולהחזיר אותה בצהריים, הכל ברגל, כמובן. מאין יש לי את השעה הפנוייה הזו? אולי כי אני לא מבזבז זמן על תכניות ריאליטי (ובעצם, כמעט ולא צופה בטלויזיה בכלל).

      הוא שכתבתי: הכל עניין של סדרי עדיפויות. כך וכך שעות חיים נתן לנו אלוהים, ובידי כל אחד ואחת מאיתנו הבחירה, האם להוציא אותן על צפיה בהישרדות, על שוטטות בקניון, או על זמן איכות עם עצמנו ועם בני משפחתנו.


      זה קצת דמגוגיה זולה להגיד שאין זמן בבוקר אבל יש זמן לראות האח הגדול
      יש לי הרבה זמן לראות האח הגדול. כי הילדים כבר ישנים. יש לי גם זמן לראות את כל גמר השרדות הארוך והמעייף. ולראות עוד כל מיני שטויות בטלוויזיה.
      אבל כשיש לי חצי שעה נסיעה (בלי פקקים) לכל כיוון לעבודה ואני צריכה לעבוד 9 שעות (לפחות) ביום ולהספיק לאסוף את הילדים עד 16:30, אז אין לי הרבה ברירה. אני מגיעה עם הרכב וגם בבוקר לוקחת עם הרכב (למעשה, אחד מאיתנו לוקח בבוקר והשני מחזיר. אי אפשר אחרת אם רוצים משרה מלאה).
      טיול ברגל זה כיף גדול. עשינו את זה כל יום בחופשת לידה כשהיה זמן.
      אבל כששנינו עובדים אין מצב להקדיש בבוקר זמן להליכה נינוחה, וחזרה הביתה בשביל לקחת את הרכב.
      מה שנכון אולי לילדים גדולים יותר שיכולים ללכת לבד לא בהכרח מתאים לגיל שבו חייבים לקחת את הילדים
      הייתי שמחה להמשיך לטייל בנחת עם אפרוח בעגלה וילדה סקרנית אחת יד ביד. אבל זה לא יקרה
      (ואצלנו זה בכלל לא פרקטי החל מה-1.9 כי הגנים של שניהם נמצאים בשתי שכונות שונות וההליכה בניהם היא כ-30 דקות)

      ובעתיד כשהם יהיו גדולים יותר?
      הבי"ס היסודי נמצא בערך 10-15 דקות הליכה. ירידה בכיוון הלוך, עליה בכיוון חזור ו-2 כבישים לא ראשיים בדרך.
      עד גיל 9 לא חוצים לבד, אז יש לי 4 שנים לחשוב מה יהיה אז.

      צטט: אופנן 2010-08-30 17:01:58

      צטט: ניר י-ם 2010-08-30 16:00:37

      1. הורים לא רוצים שילדיהם יסתובבו בכבישים, באחת המדינות המסוכנות בעולם ברמת תאונות הדרכים. אם בוחנים סדרי עדיפויות - ספורט וזיהום למול הגעה בטוחה לבית הספר - הרי שהגעה בטוחה מנצחת בענק.

      2 למרביתם המוחלט של ההורים אין את הזמן בבוקר ללוות את ילדיהם לבית הספר ברגל.

      אי אפשר להתעלם משתי עובדות אלה כשכותבים מאמר שכזה, להרבה מאוד הורים אין כלל את האופציה ללוות את ילדיהם לבית הספר

       

      1. מאין הבאת את הנתון שישראל היא "אחת המדינות המסוכנות בעולם ברמת תאונות הדרכים"? אתה מוזמן לבדוק באתר הלשכה המרכזית לסטטיסיטיקה, ולגלות, שלמרבה השמחה, זה כבר מזמן לגמרי לא נכון.

       

      2. מתאונות קטלניות נהרגים בשנה כ-400 בני אדם. מזיהום אוויר וחוסר בפעילות גופנית מתים בכל שנה אלפי עד עשרות אלפי בני אדם. זה שלא רואים את הסכנה הזו באופן דרמטי כמו תאונות דרכים, לא אומר שהיא לא קיימת.

       

      3. "זמן" זה פונקציה של רצון. לאותם הורים שאין להם "זמן" ללכת עם ילדיהם באופן בטיחותי, בריא ומאושר לביה"ס, יש, כמובן, זמן לצפות ב"האח הגדול".

       

      ואידך זיל גמור.

       

      פוסט חשוב מאין כמוהו, מסכימה ומזדהה עם כל מלה,
      מהחויה האישית - אפשר לשלוט ולשנות ב"אין זמן" ו"אין ביטחון" ולהתחיל ללכת ברגל לבית הספר, לחוגים, לחברים, באופניים לעבודה ולסידורים, וכו.
      הצעידה ברגל מהגן היא חויה, טקס, בתקופה האחרונה אנחנו הקדשנו את זמן ההליכה עם בן השלוש וחצי , לשינון סימלי כל דיגמי המכוניות :) מה לעשות, הילד הצועד שלנו מתעניין במכוניות יותר מאשר בחיפושיות או בעצים...
        30/8/10 18:56:

      אחת הטרגדיות הגדולות היא שההורים ש"מקפיצים" את הילדים הופכים את הסביבה של שאר הילדים שהולכים לסביבה יותר מסוכנת.

      ב"ישראל בשביל אופניים" מקדמים רעיון בשם "אוטובוס הליכה" : תורנות בן ההורים שכל אחד מהם מוביל כמעין "אוטובוס" ופוגש ילדים בנקודות מפגש ומוליך אותם בביטחה לבית ספר.

      גם נוח להורים כי יש תורנות שמאוד מקלה עליהם  והילדים מסתבר מבסוטים .

      זה עובד בבית ספר "הבונים" בחיפה ,"רמות ספיר" בחיפה ,ועוד .. .

      מי שמעוניין לקדם רעיון כזה בבית הספר בשכונה שלו מוזמן לפנות אלינו : israel@bike.org.il

        30/8/10 17:28:
      לא פרקטי ללכת ברגל בכל מחיר, לא בטיחותי לילדים בכיתות הקטנות, לא כל בית ספר קרוב מרחק הליכה לבית ואנחנו עדיין חיים במדינת ישראל ואין לנו יותר מדי שטחים פתוחים להולכי רגל
        30/8/10 17:01:

      צטט: ניר י-ם 2010-08-30 16:00:37

      1. הורים לא רוצים שילדיהם יסתובבו בכבישים, באחת המדינות המסוכנות בעולם ברמת תאונות הדרכים. אם בוחנים סדרי עדיפויות - ספורט וזיהום למול הגעה בטוחה לבית הספר - הרי שהגעה בטוחה מנצחת בענק.

      2 למרביתם המוחלט של ההורים אין את הזמן בבוקר ללוות את ילדיהם לבית הספר ברגל.

      אי אפשר להתעלם משתי עובדות אלה כשכותבים מאמר שכזה, להרבה מאוד הורים אין כלל את האופציה ללוות את ילדיהם לבית הספר

       

      1. מאין הבאת את הנתון שישראל היא "אחת המדינות המסוכנות בעולם ברמת תאונות הדרכים"? אתה מוזמן לבדוק באתר הלשכה המרכזית לסטטיסיטיקה, ולגלות, שלמרבה השמחה, זה כבר מזמן לגמרי לא נכון.

       

      2. מתאונות קטלניות נהרגים בשנה כ-400 בני אדם. מזיהום אוויר וחוסר בפעילות גופנית מתים בכל שנה אלפי עד עשרות אלפי בני אדם. זה שלא רואים את הסכנה הזו באופן דרמטי כמו תאונות דרכים, לא אומר שהיא לא קיימת.

       

      3. "זמן" זה פונקציה של רצון. לאותם הורים שאין להם "זמן" ללכת עם ילדיהם באופן בטיחותי, בריא ומאושר לביה"ס, יש, כמובן, זמן לצפות ב"האח הגדול".

       

      ואידך זיל גמור.

        30/8/10 16:00:
      1. הורים לא רוצים שילדיהם יסתובבו בכבישים, באחת המדינות המסוכנות בעולם ברמת תאונות הדרכים. אם בוחנים סדרי עדיפויות - ספורט וזיהום למול הגעה בטוחה לבית הספר - הרי שהגעה בטוחה מנצחת בענק.

      2 למרביתם המוחלט של ההורים אין את הזמן בבוקר ללוות את ילדיהם לבית הספר ברגל.

      אי אפשר להתעלם משתי עובדות אלה כשכותבים מאמר שכזה, להרבה מאוד הורים אין כלל את האופציה ללוות את ילדיהם לבית הספר
        30/8/10 15:46:
      אמת חלקית, רוב ההורים באמת מקפיצים את ילדיהם לבי"ס כיון שהם פוחדים שילדיהם יפגעו בעוברם בכביש, אולם חלק מההורים מתירים לילדיהם ללכת לישון מאוחר ו/או יוצאים לבלות ומשאירים את ילדם עם שמרטף ללא סמכויות ו/או גיבוי, ומעל לכל, כיון שהם עצמם אינם משכימי קום, הם מעירים את הילדים מאוחר ממהרים כדי להספיק אורזים את הילדים מהר מהר זורקים אותם למכונית ומפליגים לכיוון בי"ס שנימצא בדר"כ בדרך לעבודה.
        30/8/10 15:28:

      צטט: yorampomer 2010-08-30 14:44:18

      בשמחה אתן לילדים שלי ללכת לבית הספר.
      האמת היא שעד שהגענו לארץ הם תמיד הלכו בכוחות עצמם לבית הספר וחזרו לבד הביתה.

      הבעיה שלי היא שבארץ אין מסלולי הליכה בטוחים!
      חסרים מעברי חצייה מרומזרים והמדרכות צרות מדי (במידה ויש בכלל מדרכה).

      לכן, הסיבה היחידה שאני עדיין מביא את ילדי לבית הספר ( חוגים לחברים ) זה בגלל נושא הבטיחות ולא בגלל שזה טוב להם ככה

      הנה לינק למאמר שפירסמתי לפני כשנתיים בנושא:
      http://cafe.themarker.com/post/753192/


      לצערי יש משהו בדבריך. למרבה הצער, אנשים רבים לוקחים את ילדיהם, ואת עצמם, לכל מקום אך ורק ברכב הפרטי - וכתוצאה מכך, מקדמים מדיניות שנוחה לכלי הרכב - על חשבון הולכי הרגל. לדוגמא: מדרכות צרות (כדי לפנות מקום לכבישים רחבים יותר), כלי רכב שחונים על המדרכה, רמזורים להולכי רגל שיש בהם זמן המתנה ממושך מאוד וכו'. כתוצאה מכך, ההליכה ברגל הופכת לחווייה מאוד לא נעימה - ואז עוד פחות אנשים הולכים ברגל, וכך נוצר מעגל קסמים שלילי.


      המטרה שלנו, הפעילים הסביבתיים, היא להחליף זאת במעגל קסמים חיובי, שבו יותר ויותר אנשים יילכו ברגל, ירכבו באופניים או יסעו ברכבת או באוטובוס. זה כולל, כמובן, הקמת מדרכות רחבות ונוחות יותר, שבילים ומקומות חנייה לאופניים, נתיבי תחבורה ציבורית שתהיה בהם אכיפה קפדנית של איסור נסיעה לכלי רכב פרטיים ועוד. זה יוביל למצב, שטוב לכולם - גם להולכי הרגל ולמשתמשי התחבורה הציבורית, אך גם לנהגים - כי בסופו של דבר, גם מבחינת מי שנוסע ברכב הפרטי, עדיף שיהיו פחות כלי רכב על הכביש, וכתוצאה מכך פחות פקקים, ונסיעה יותר חלקה ובטוחה.

        30/8/10 14:44:
      בשמחה אתן לילדים שלי ללכת לבית הספר.
      האמת היא שעד שהגענו לארץ הם תמיד הלכו בכוחות עצמם לבית הספר וחזרו לבד הביתה.

      הבעיה שלי היא שבארץ אין מסלולי הליכה בטוחים!
      חסרים מעברי חצייה מרומזרים והמדרכות צרות מדי (במידה ויש בכלל מדרכה).

      לכן, הסיבה היחידה שאני עדיין מביא את ילדי לבית הספר ( חוגים לחברים ) זה בגלל נושא הבטיחות ולא בגלל שזה טוב להם ככה

      הנה לינק למאמר שפירסמתי לפני כשנתיים בנושא:
      http://cafe.themarker.com/post/753192/
        30/8/10 11:35:
      התופעה שבה ההורים הופכים לנהגים היא חלק מעולם שלם של מסרים לילדים: ההורים הם המשרתים שלכם. זה כל כך מזיק לנו. זה כל כך מזיק להם
        30/8/10 11:34:
      פעם זה היה ברור שהולכים ברגל לבית הספר, היום צריכים לעשות פרויקט בשביל זה.
      זה עניין של שליטה מוחלטת. ההורים רוצים להיות בשליטה על כל רגע אפשרי מבחינתם על הזמן של הילד.
      הם מפחדים שאם יקרה משהו לילד, הם לא יוכלו לחיות עם עצמם בידיעה שהם היו יכולים למנוע את זה אם רק היו מקפיצים אותו. חלק מתעשיית הפחד שמקיפה אותנו כל הזמן.
        30/8/10 10:31:

      צטט: allong 2010-08-30 07:35:02

      הארת את עיני
      הילדים שלי פחות יאהבו את ההשלכות
      אבל אני מאמץ את הגישה
      תודה שהבאת
      *
      אלון

      אני לוקח את הילדה שלי כל יום לפעוטון, ומחזיר אותה בצהריים - ברגל.
      היא עדיין לא מדברת, אך אני בטוח שהיא הרבה יותר נהנית לנוע בעגלה, או במנשא, צמוד-צמוד לאבא, מאשר לשבת לבד במושב האחורי, כשאבא נוהג ובכלל לא מתייחס אליה. גם אני הלכתי כל ילדותי לביה"ס ברגל, ואני מאוד מאושר שהורי נתנו לי את העצמאות, החופש והבריאות הכרוכים בכך.
        30/8/10 10:15:
      פוסט מעניין וחשוב.
      ;-)
        30/8/10 08:39:
      זה יפה בתיאוריה
      כאן בבוקר, כל בוקר יש מלחמת הישרדות מול השעון ובעיקר מול המתבגרים שלא מבינים למה צריך לקום ב7:00 לפנות בוקר.
      במיוחד בימים שאני צריכה להיות בשעה מסויימת, במקום מסויים. אז אני פשוט חייבת לצאת מהבית בשעה מסויימת, ואם הילדים לא איתי אז לא בטוח שהם יגיעו לבית הספר באותו היום...
        30/8/10 07:35:
      הארת את עיני
      הילדים שלי פחות יאהבו את ההשלכות
      אבל אני מאמץ את הגישה
      תודה שהבאת
      *
      אלון
        29/8/10 18:35:
      ענק, מסכים לגמרי.

      בקרו באתר החדש