"היית שם ביום ההוא. חשת את המצוקה הקלה בה שרוי הייתי בדקות הראשונות.

היה לך מבט רציני, עינייך היו כבויות, לרגע חשבתי שרק את נמצאת שם, בוהה בי

 ולא מבינה באיזו חוצפה אני מרשה לעצמי לפלוש לטריטוריה הבלתי חדירה שלך. 

ככל שחלפו הדקות, פנייך התרככו. מזווית עיניי יכולתי אפילו להבחין בחיוך קל, מבויש,

מלא בהתנצלות. כאילו שכחת שגם לך מותר לחייך, שחיוך הוא סוג של רגש שכבר

המון זמן מת בתוכך. ראיתי אותו, את אותו סלע עצום אשר הנחת על הר הגעש שאת

התפרצותו ביקשת בכוח למנוע. לאחר שעה שבה חברותייך אפשרו לדמעות להיות נוכחות,

הבנת שכולן מחכות רק לך. ואולי באיזה שהוא מקום, ידעת שרק אני מחכה לך,

שרק את מחכה לי..."

מתוך ספרי הראשון: 'לחלום, להעז, להגשים'.  ההשקה ב- 13/09 >>>