פעם, לפני קצת יותר משלושים שנה, עליתי לכיתה א'. בסוף החופש הגדול אמא לקחה אותי לבית הספר, ושם נפגשתי בפעם הראשונה, ובהתרגשות גדולה עם המורה הראשונה שלי בחיים. אני זוכר שהיא שאלה אותי כל מיני שאלות, היא היתה מאוד נחמדה ושמחה להכיר אותי. בסוף המפגש הקצרצר שלנו, היא חילקה לי סוכריית טופי והייתי הכי שמח בעולם, זה כבר מרגיש לי טעים בבית הספר. התרגשתי מאוד לעלות לכיתה א'. עכשיו אני כבר לא בגן, עכשיו אני כבר תלמיד בבית ספר שנראה אז ממש גדול ורציני ביחד עם כל הילדים הגדולים. יש לי ילקוט מיוחד וקלמר עם ציורים של חלליות וכמה מכשירי כתיבה, כמה ספרי לימוד, ויש גם את עניין שיעורי הבית שצריך לסיים אבל אחר כך אפשר לרדת למטה ולרוץ לשחק עם החברים מהשכונה. ללא ספק, הרגשתי ממש ילד גדול.

פתאום היום, אני מוצא עצמי שוב הולך לפגוש בפעם הראשונה את המורה, הפעם מדובר במורה של עילי שלי. עוד באוטו אני מנסה לדמיין איך זה יהיה ואיך נראית היום כיתה א'. לך תזכור, עברו איזה שלושים שנה, ועכשיו זו הולכת להיות הכיתה שלך, הפעם אני רק האבא בסיפור הזה, לא יותר ולא פחות. פתאום גם לך יש ילקוט ואפילו קלמר מבית היוצר של צעצעוע של סיפור, כמה מחברות, עפרונות, סרגל, מחק, מחדד, ורק שיגידו מה עוד, העיקר שתהיה מצויד כהלכה לבית הספר, לא כל יום עולים לכיתה א'.

את כל שבוע שעבר בילינו ביחד אתה ואני. אתמול קינחנו בלונה פארק בתור הגרנד פינאלה של הקיץ. מסתכל עליך במבט מזוגג, אתה כבר באמת ילד גדול. בערב אני מחזיר אותך לאימא, ביחד עם כל הציוד לבית הספר וההתרגשות ההתרגשות. עברנו כמה דברים ביחד ללא ספק, עד שהגיע הרגע המיוחד הזה כל כך. זה כבר לא מרגיש כמו גן חובה עם לחמניות של שבת אלא שעכשיו זה בית ספר גדול כזה עם מלא כיתות, תלמידים, מורים, צלצולים והפסקות. כהרגלי אני מקדים לפגישה, לא מפספס את זה בעד שום הון שבעולם, מחכה לך ולאימא שתבואו, וניכנס כולנו לפגוש את המורה ולראות את הכיתה. שלום כיתה א'.

הנה אתם באים, תביא חיבוק לאבא! נכנסים כולנו בשערי בית הספר. מסדרונות מקושטים, הרבה כיתות, הרבה דלתות, מחפשים את החטיבה הצעירה, מן פטנט כזה קצת חדש עבורי שמציין מעין שכבה של כיתות א'. "זה למטה, אתם צריכים לרדת במדרגות" מכוונת אותנו אחת המורות. בסוף מצאנו את הכיתה ואפילו את המורה. המורה מחייכת אליו, הוא קצת מתבייש. "שלום עילי, אני המורה החדשה שלך". אמא שלך ואני מתחילים שיחה של מבוגרים עם המורה, השאלות, התשובות, השאלונים וכל המסביבים שהיו שם. אתה מסתכל סביב, לומד את השטח, מוציא איזה ספר מהמדף של הספרים, מדפדף בעיון. ואני משתעשע עם עצמי שאולי אוטוטו אתה פותח לעצמך גם בלוג ואולי, מי יודע תוך שנה כבר אולי תכתוב משהו עם אבא? רוצה? מי היה מאמין – כיתה א'.

הבלוג של עמית, הוא בעצם לא רק. הוא בעיקר התחיל להיכתב תודות לעילי. הבלוג של אבא, הבלוג של עילי ואבא, הבלוג הראשון שלי או אולי בעצם שלך ושלי. אמנם הפוסט הראשון שכתבתי לא היה לפני שלושים שנה אלא רק לפני שלוש וחצי שנים כמעט. הבלוג הזה הוא תולדה של האבחון של עילי – פי.די.די נוס. ושאלתי שם בפוסט הראשון מלא מלא שאלות. 'מה יהיה?' שאלתי בעיקר. והנה עוד אבן דרך שאפשר לציין עכשיו בציר הזמן ולתעד ממש כאן בבלוג. אולי הדרך לא תמיד היתה סוגה בשושנים, והנה היום פגשנו ביחד את המורה שלך. יש בי אהבה, יש בי המון אהבה אליך והיא תמיד מנצחת. זה עוד ניצחון קטן בשבילי אבל ניצחון ענק בשבילך.

בסוף המפגש המורה מראה לנו את שאר הכיתות, את החצר, את כל המסביב. כל הקומפלקס הזה של חטיבה צעירה נקרא בית, נו שיהיה בית. רק שתהיה לי תלמיד טוב שמעת? כן זה מרגיש בית ספר ללא ספק. וכמה שאבא שלך מתרגש בשבילך, זה לא שאני רוצה לגנוב כאן את ההצגה או משהו, שמע ילד אתה עוד שלושה ימים תלמיד מן המניין. זה בית ספר, אין הנחות וזה לא הצמר גפן של הגן. פה אתה כמו כולם. אמנם בכיתת תקשורת מצומצמת קצת, אבל משולבת בבית ספר רגיל. כמה שאני דואג לך ילד. ובהפסקות, מה יהיה בהפסקות? ומה יהיה עם כל הדמעות של אבא שזולגות עכשיו?

לקראת סוף המפגש, הנה עוד כמה חברים שלך מהגן, גם הם באים לפגוש את המורה. איזה כייף שאתה עולה עם כמה חברים שלך מהגן. הנחיתה תהיה קצת יותר רכה, והמורה שלך גם נראית לי נחמדה כזו. עכשיו כשאתה בבית הספר אתה הולך לבד לשירותים שמעת? נגמרו הפינוקים, ותזכור תמיד ללבוש את המכנסיים עם הפתק מאחור. תכיר לך חברים חדשים ויהיה לך כיף. נעשה ביחד אתה ואני את כל השיעורים ואז נשחק טוב? גם ככה אתה כבר מכיר את כל האותיות, ובכלל מה עוד מלמדים היום בכיתה א'? השאלה המעצבנת הזאת: "מה למדת היום בבית הספר?" מעולם לא היתה קרובה יותר, אבא רוצה ללמד אותך עוד הרבה דברים. לאט לאט.

המפגש מסתיים, כולנו אומרים יפה שלום למורה ולכיתה החמודה. עכשיו אנחנו נפרדים, אמא שלך לוקחת אותך עכשיו לקנות לך תלבושת אחידה. אני חוזר הביתה מוצף במחשבות, אז כאן אתה הולך לבלות את השנים הבאות שלך? בכלל השבוע הולך להיות גדוש באירועי כיתה א'. מחר זה מפגש ההכרות בבית הספר בערב, אלא שהפעם זה רק להורים ולצוות. וביום שלישי אחרי הצהריים יהיה טקס מיוחד לכל התלמידים החדשים שעולים ל-א'. כן יש הרבה טקסים בבית הספר, אפילו לי היו כמה. ואז יגיע יום רביעי. נראה לי שביום רביעי אני הולך לשבת כמה שעות באוטו ולתצפת על בית הספר, טוב, אבא קצת בחרדות עכשיו. ככה זה שאתה אבא.

זה אולי הסיום על יום מיוחד כזה, שבוע מרגש, תקופה מיוחדת, ועל ילד אחד, הכי מיוחד בעולם עבורי. אז ככה נראית כיתה א' היום. נעים מאוד עמית – עילי שלי מתחיל ביום רביעי כיתה א'. באיזשהו מקום גם אני מתחיל מחדש את כיתה א'. ואני גם קצת, אולי הרבה, מתרגש גם כמו איזה ילד.

ואתה ילד רק תזכור, את מה שאני תמיד מטפטף לך כל הזמן כל הזמן, תזכור שאני הכי אוהב אותך בעולם, אתה תמשיך לגדול, עם כל שמחת החיים הזו שלך, עם החיוך הכובש, עם הילקוט על הגב, עם אותה אהבה גדולה שיש בך מבפנים. אני אמשיך להיות אבא שלך, תמיד. אבא אוהב, ותזכור את זה.

תצליח ילד שלי.

עמית