פרופיל
המקום של bonbonyetta
דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.
פוסטים פופולאריים
-
שחור
24/7/19 | 877149 צפיות
-
הקטע הזה עם התריסים
17/4/19 | 646479 צפיות
-
הדמעות שמוטטו אותו
27/2/19 | 423712 צפיות
-
ילדים רואים אחרת
25/5/17 | 668074 צפיות
-
האיש שאהב תפוחים
12/2/17 | 601824 צפיות
-
תקשורת
9/6/17 | 571972 צפיות
פוסטים אחרונים
- איך אתם לא מתביישים?! 31/5/20
- חוסר הערכה זה "פרווה" מול הביטוי האמיתי 20/5/20
- גילויי אהבה 12/5/20
- סלחנות לאלימות וסגידה לכוחנות זה IN 3/5/20
- "אנשים טובים" 24/4/20
- ריקושטים של קורונל'ה 10/4/20
פעם הייתה ילדה אחת, לא רצתה לאכול
פעם הייתה ילדה אחת, לא רצתה לאכול
מפעם לפעם דברים מבדחים מהעבר מתפלחים אלי לזיכרון, ואם זה עושה לי חיוך למה להתקמצן? אפשר לשעשע גם אחרים...נכון ?!
באחד מהקוריוזים הללו נזכרתי בשל פגישה מלבבת עם ילד אחד קטן, באחד מטיולי זואי לולי שלי....ומי מאתנו לא "נופל שדוד" מוקסם ונמס כשלולית חסרת הגנה נוכח הברקות ותעלולי ילדים?
לפעמים יש להם יציאות כאלה שאני מתה מהם. הם ממזרים לא קטנים, מבינים וחשים יותר ממה שאנו משערים, ומרשים לעצמם בפינוק וחוצפה מלבבים כל מיני דברים, לפעמים אנו לא קולטים שהם מתמרנים אותנו, ולפעמים כן קולטים ובכ"ז הופכים לשלולית......
בקטנותי לא אהבתי לאכול, הייתי מפונקת ובררנית במיוחד באוכל, מה שהתברר אחרי שנים כסיבה טובה ומוסברת ולא גחמת ילדה קטנה בכלל. כמו ילדים רבים (ולפעמים גם מבוגרים) חשבתי איך אומרים בעברית צחה ש"השמש זורחת לי מהתחת..." (אני יודעת שזו לשון שאינה "צחה" אבל לאחרונה התאהבתי בביטוי בשל הציוריות וההמחשה שבו).
מסתבר שגם כילדה, ככל הילדים, הייתי בהחלט מודעת לדברים, ואולי סתם דקלמתי מה ששמעתי, ש: "ילד שלא גומר מה שבצלחת הוא ילד רע"....
אימא מספרת שבכל פעם שרציתי להסיח את הדעת, ואת תשומת לב (ממשהו שעשיתי), הייתי שואלת אותה ואחרים, בהתאם למה שעוללתי, אם רוצים ש"אספר סיפור". . . . .
אמי שכאחרים לא עמדה בזה, נתנה לי לספר לה את הסיפור הזה שוב ושוב והתמוגגה, ונו, מה? כרגיל, הילד, כאן אני הילד השיג את שלו....
לפני שלב זה בהרבה, עוד טרם ידעתי לדבר, היו המון מלמולים חסרי פשר, אלא שאצלי הם הפכו לנאומים שלמים, שהפכו לשם דבר בשכונה.
כדרכם של ילדים קטנים הם מדברים בשפה שלהם - בליל קולות שאף אחד אינו מבין חצי דבר ממנו. אלא שאני הייתי עושה מכך טררם גדול, ועם בלגן ההברות המוזרות הזה, הייתי מספרת ונואמת נאומים שלמים, שעות ארוכות, והם היו מלווים בתיאתרליות שלמה. אמי אומרת שהייתי נואמת כמו איש מקצוע לכל דבר, אלא שכמובן אף אחד לא הבין שום דבר, כי טרם למדתי לדבר.
השכנים היו באים להסתכל על הפצפונת שלא יודעת לדבר, אך נואמת כמקצוען, עם תנועות ידיים, הבעות פנים בהתאם, ברצינות ובשטף בלתי נלאה. זה שאף אחד לא הבין כלום לא שינה דבר, לא לי וכנראה לא לצופים, שהתמוגגו. הורים, שכנים, מכרים כולם באו להצגה היומית.
(זו לא אני כמובן, זה להמחשה מהיוטיוב,אמי מספרת שהסגנון שלי היה הרבה יותר רציני מקצועי רטורי עם תנועות ידיים והבעות פנים, חבל"ז )
אז כשסוף סוף התחלתי לדבר, רציתי לספר סיפורים אבל כנראה שרצף העלילה והמשפטים שילדים רכים יכולים להמציא בעצמם ולזכור לא גדול, לכן חזרתי שוב ושוב על הסיפור היחידי שהמצאתי וזכרתי, כל אימת שרציתי לקנות את לבו של מישהו...
ואכן כולם היו מתמוגגים וצוחקים עד דמעות, במיוחד שידעו שאצלי זה לקוח מהמציאות... לא שחלילה הרביצו לי, (מעולם לא הרימו עלינו הורי יד) אבל כל ילד קטן יודע שלילד רע מרביצים או כועסים, אז ככה נולד הסיפור...
וזה הולך ככה: "יום אחד היתה ילדה אחת, לא רצתה לאכול, אז אמא שלה הרביצה לה, הרביצה לה, הרביצה לה, הרביצה לה, הרביצה לה, הרביצה לה, וזה הסוף..."
שימו לב לעקשנות שבאה לביטוי גם בסיפור , הילדה לא רצתה לאכול ולמרות הכול לא אכלה....!
*איכותם "המעולה" של הצילומים נובעת בין היתר מהעובדה הפשוטה שאז (לפני 18 שנים מקסימום..
|
תגובות אחרונות
-
פומיקיהאוגינל
בתגובה על old country house
-
sari10
בתגובה על ללא כותרת
-
א ח א ב
בתגובה על איך אתם לא מתביישים?!
-
sari10
בתגובה על 123RF.com Predjama Castle in Postojna Cave, Slovenia
-
שולה63
בתגובה על Angkor Wat town on Tonlé Sap lake
-
* חיוש *
בתגובה על גילויי אהבה
תגובות (66)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חיבוק
פיני
אין על ילדים (ובעלי חיים).שילוב מנצח.
אצלי זה היה בשירים....שעות הייתי שרה שירים שהמצאתי.....כייף להזכר.
אוהבת לבקר אצלך ,תודה יקירה.
ויום נפלא
מה לעשות, זה הז'אנר הגרמני של ספרי ילדים
קראתי אותו בגיל 10 בערך כלומר לפני 15 שנה :)
והוא נחרט לי בזיכרון
זה בסדר!! אני קצת עסוק בחתונה ואין לי הרבה זמן פנוי
ואת ברוך השם פורה בפוסטים אז נאלצתי להאציל סמכויות
תודה על הפירגון....
צלם :(((
תודה יקרה, שמחה שחייכתי אותך.
חג שמח ושנה טובה....
אבל עוד "נדבר" עד אז...כבר מעכשיו? זה יתבזבז....
אהה....עכשיו אתה אומר את זה?
עכשיו יותר כדאי שתגיד:
אם תאכלי אביא שוטר !
נו, ובכל זאת גדלת .....
יאללה, איך עבדו על כולנו ....."אכלנו אותה"......
עגבניות זה בריא, ואני מתה על נמשים, מזלך שהם נשארו, בעיני זה מקסים
אתה רואה? כך מחנכים את הילדים שמי שלא אוכל הוא ילד רע או שהוא מת.
ואולי עזרא מת דווקא אם היה אוכל מהמרק הזה?
בטח היה מרק עם טעם של הצרות שלי לכן לא רצה לאכול אותו, מסכן.
חוץ מזה מה אתה מביא לנו סיפור כזה? רוצה "לעצב" אותנו? לא יעזור, האמת בצורה שכתבת זאת גם זה קצת מצחיק...
מי ? כמו מי ?
תודה. זה סיפור שסופר אצלנו במשפחה הרבה פעמים כדי להדגים עד כמה הילדה היתה מנומסת. האמת היא שאני כבר לא זוכרת אם מי שאמרה את זה הייתה אחותי הגדולה או איזה בן משפחה אחר. בכל אופן זה סופר בהונגרית.
מה עוד הכריחו אותך לאכול עזרא? ולמה דווקא קישואין?
צ'טערת אין במקומך, ולא יכול להיות במקומך
לא יכולתי לעשות את זה מפני שאמא ואבא לא הרשו לחתולים וכלבים להכנס הביתה, וגם בחוץ כשהייתי מלטפת חתולים, הם נתנו לי להבין יפה מאד שזה "לא לרוחם"....
את רואה מה קרה בסוף? אסור לעצור נטייה טבעית של ילד....אסור !!!
הייתי...הייתי חברה.
בהחלט יש דברים כאלה ואף גרועים יותר
הצרה שכשגדלתי הייתי ניגוד גמור לילדה הקטנה שהייתי, ביישנית סגורה ללא כושר דיבור בכלל, רק אח"כ "השתחרר הפקק"...
אוי זה נפלא,
אני רוצה את הסיפור המלא, וממש מבקשת אם יש לך עוד הברקות כאלה שתביאי אותם לכאן שנהנה כולנו.
הם מגיבים נקי, בלי סטיגמות, מקובלויות שונות, או חשבון, ואני אוהבת את זה.
כשאני רוצה לשמוע משהו באמת, דיעה מקורית אני אוהבת לשאול ילד קטן שלא מכיר אותי כשאמא שלו לא מקשיבה ומסמנת לו בהעוויות פנים מה יפה או לא יפה לומר...
איך אמר בן גוריון עליו השלום?
משהו כמו: אני מתפשר ומתפשר עד שאני משיג מה שאני רוצה....
אהלן
ציינתי בפירוש שהורי מעולם לא הרימו עלי יד, אך היה ידוע אז לכל מי הוא "ילד רע"...
אותו סיפור גם אצלי, לא אכלתי לא אכלתי....בסוף למדתי לאכול יותר מדי טוב....
גם אם לא סיימת לאכול
מגיע לך * כוכב מנצנץ יקירתי (((-:
אוי יקירתי כמה צחקתי (((((-:
תודה בונבוניטה - עשית לי את הערב.....
והסירטון גדול!
חג שמח ושנה טובה
חיבוק אוהב אוהב ונשיקות חמות לליבך
מה עוד לא אכלת?
חיה
גם אותי שידלו לאכול.
גם אני שנאתי לאכול את רב הדברים בילדותי.
עבר לי לגמרי... למעט דברים אחדים.
יום נפלא,
רונית
זוכרת השאלה ששאלת אותי
בתחילת חברותינו כאן?..חחח
אין כמו אמא שמבינה את שפת יטלדיה..
כל כך חמוד.. וכל כך מזכיר דברים...
ואני שנאתי חלב!!!!
הורי ניצולי שואה...
לא יכלו לשאת את העובדה שהבת שלהם ..
(אני) זו שנולדה אחרי...
לא תשתה חלב!!! כל כך חשוב!!!!
וזוכרת את אבי אומר שוב ושוב...
צריך לשתות, צריך לאכול...
כי הרזים מתים ראשונים....
מאד פחדתי למות...
אבל חלב לא שתיתי.....
ולא שותה עד עצם היום הזה....
תודה ששיתפת
וזה כל כך מוכר:)
כשהייתי ילדה לא אהבתי עגבניות
ולא אהבתי גם את הנמשים שהיו לי
ואז אבי ז"ל אמר לי שאם אני אוכל עגבניות
הנמשים יפלו וכך אכלתי ואכלתי ואכלתי
ואוהבת עכשיו עגבניות - ונשארו הנמשים גם:)
גם אותם...אוהבת
יום נעים
היית ילדה מקסימה ושובת- לב.
יום טוב :)
שמו של הגיבור "עזרא"
והפסוק שלו היה
"לא אוכל ולא אשתה מרק כזה איני רוצה"
וכך הוא נהיה רזה מיום ליום
והסיפור מסתיים בפסוק
"ביום חמישי עזרא מת"
מקסימה!
ועל כך כתבתי שיר המופיע בספרי "נופי ילדות מבית אבא" בעמוד 27
הֲגַם אַתֶּם בַּשּוֹאֲלִים לָּמָה שָׂנֵאתִי קִשּׁוּאִים
כֵּן! קִשּׁוּאִים מְבֻשָּׁלִים? אָָז בּוֹאוּ נָא אַגִּיד לָכֶם
הִמְשֵׁך השיר בַּספר l
ומיצגת גם את דעתי...
תודה כפרע! אוהב אותך...
את האוכל שמרת לחתולים ולכלבים...
מגיל צעיר...עקשנית:~)
תודה שסיפרת.
תגידי בונבוניירה..את האמת...נכון שאת האוכל נתת כבר אז..
לחתולים...לכלבים ...בלי שאמא תראה??
אני הייתי מחלקת לחתולה מיצי שלנו...
ביס לי ...ביס לה...
ממי...המשיכי להיות כזו...נשמה...בדיוק כמו...בתמונה..
שנה של נתינה
בטי.
אהבתי !!!
ואיזו ילדה מטריפה, לא ידעתי שיש דברים כאלה
(שומעת שאני צוחקת?....)
שנה טובה, הרבה הומור וחיוך, ובתיאבון... !
מזדהה מעומק הלב. גמאני סרבתי לאכול את הרוב ועד היום אני כזאת בררנית, וגם מסתפקת המועט האיכותי
(אז הקציצות - נשמרו מתחת לכסא והלכו לכלבים, האורז נתקע בחיך הימני עד ליריקתו במחבוא וכו').
ואילו הדיבור והנאום - בדיוק להפך: סיפור שמזוויע אותי הוא הטענה, שהדבר הראשון שאמרתי בערך בגיל שנה היה, "מתקבל על הדעת". נורא, לא?
חחחחח העיקר שהיום את אוכלת מירית
מסתבר שכבר כילדה קטנה, היית מניפולטיבית גדולה,
ולפי המחקרים החדשים מנבאים דוקא לגבי ילד שמשקר הרבה
שזה סימן לטובה דוקא כי הילד מחדד את המיומנות שלו לעבוד במקביל על שיני משורים, על המישור המציאותי, ועל המישור שהוא דמיוני, ובשניהם הוא צריך לתפקד, כאילו היו מציאות אחת,
וזה כבר מראטה על אינטלגנציה ודמיון,,
אז את היית בידיים טובות שעוןדדו גם את המצב המניפולטיבי,
שייצב את המישור הדמיוני שלך ועשה אותו מציאותי
בידידות אשר
עכשיו את מדברת אלינו בכיף
ומתעקשת ומתעקשת ומתעקשת
ג'ינג'ית אמיתית
את פשוט טובה כמו שחשבתי!
גם אני לא אהבתי לאכול וקיבלתי זריקות ויטמינים להגברת התיאבון.לא אכלתי ולא אכלתי ולא אכלתי
בסוף הייתי בדיאטה כדי לרזות-חחחחחח
חכי כפרע, אולי יבואו לנו עוד חברים ואורחים ונגלה כשרונות מדהימים חדשים, נקים להקה, יהיה אחלה.
רק מה...?
נראה לי שאם אז כל השכנים היו באים לראות, היום ישלמו לנו רק כדי שנשתוק קצת....
את פוגעת לי באינטילגנציה,
רואים שיוטיוב בצבע
לי היה קטע שהייתי עושה "פליק פלאק",
הייתי עומדת על קצה המדרכה,
ומורידה את הראש לברכיים,
ואז זורקת את הגוף קדימה ונוחתת על הרגליים.
יכולתי להתעשר מזה. את לא מבינה כמה קהל היה לי.
יש מצב להיות (אני ואת) צמד הדודאים?
כן, אני בתמונות, הוידאו מהיו טיוב, אני הייתי ממש "מקצוענית" אומרים, הייתי מבקשת בסימנים לעלות על השיש במרפסת והשכנה וכולם היו באים לראות, אבל היו קצת מתחבאים כי לא רצו שאפסיק....
חחחחחחחחחח
בטח. אם אפשר לשעשע אותי. למה לא?
גדול!
זו את בתמונה?
כי לא ממש גדלת מאז...