אני זוכר את אבא אוכל גלידה, זה היה אחד הימים המאושרים בחיי.

הוא החל ללקק, לאט לאט. פעם ועוד פעם ואז החזיק בה, הסתכל בעיניים משתוקקות והכניס

את כולה לתוך הפה – מתענג על כל טעימה.

לראות אותו, היה לחזות בהתהוות העונג.

***

החיים הם כמו כביש מהיר. אתה מנסה להשתלב בכביש המהיר. משמאלך אתה רואה מכונית –

אתה מאיץ ומצליח לעקוף ולעבור לנתיב שלה. המכונית שעקפת היא רשת הביטחון שלך –

אתה יודע מראש איפה היא נמצאת, אתה רואה שעקפת ועכשיו אתה יודע שהיא מאחוריך.

אבל לא תמיד יש מכונית, לפעמים הכביש ריק (או נראה ריק). לא רואים מכוניות בנתיב משמאל -

אתה מביט במראות ומהמר. אתה עובר לנתיב השמאלי ו...בום! מכונית דהרה במהירות ולא

הספקת להבחין בה. אתה מוטח, מוטל ומטלטל. אולי תשרוד ואולי לא.

***

לפני שבוע אבי נפטר, מת ממחלת הסרטן. אבא הגדול, החזק - מוטל פתאום לתוך עפר.

אבא שהיה עוזר לכולם, שהיה מוציא אותי תמיד מצרה נמצא כעת במקום הכי נמוך

ואין לי שום אפשרות לעזור.

***

תמיד ידעתי שאבא שלי אדם מדהים. חבל שהייתי צריך להגיע לשבעה כדי לגלות שהוא היה

מלאך.

***

משפט שגור בשבעה "אבא שלך היה אדם מקסים, עזר לי המון".

גיליתי למשל שאחד החברים הכי טובים של אבא שלי, הפך להיות חבר שלו אחרי שאי שם

בתחילת ה-80 בא לתקן אצל אבי בבית טלוויזיית METZ. מתחת לטלוויזיה שכנה לה מערכת

סטריאו מרשימה וחדשנית. אותו טכנאי לא הפסיק להתרשם, ואבי, שלראשונה פגש בו הציע

לקנות בעבורו בתשלומים (אפשרות שניתנה אז לעובדים במפעל בו עבד אבי). הטכנאי מיד הסכים

בפליאה ומאז הם חברים.

לא רחק היום בו אבא שלי הבריז מהעבודה כדי לתקן לו תשתית חשמלית שלא היה מרוצה ממנה

בחנות החדשה של החבר.

עוד גיליתי למשל שיש 2 בובות של 2 ילדות שנקראות על שם אבי (סנדו). מסתבר שהוא עזר לא

רק לחברים ולעובדים במקום העבודה אלא גם לבני המשפחה שלהם. אותן 2 ילדות לא מכירות

את אבי, רק כנראה נתקלו במעשה כזה או אחר שלו שהשפיע עליהן. לא משנה מה המעשה שעשה,

אבל כנראה שהנתינה שלו השפיעה כל כך עד כדי שהן היו חייבות לקרא בובה על שמו. 

***

בבית החולים היה לנו רגע. היינו לבד, רק אני והוא ואני לא הצלחתי להחזיק מעמד. פרצתי בבכי.

ניסיתי, אבל לא הצלחתי לעצור. התנצלתי שוב ושוב על כי איני חזק מספיק.

אבא הסתכל אלי בעיניים מבינות, מלאות גאווה ומלאות השלמה (הוא כבר לא הצליח לדבר) –

הוא אחז בידי ומשך אותי אליך. חיבק חזק חזק ונישק.

את הלילה ביליתי במיטתו מחובק – לא עוזב.

***

3 שבועות בבית החולים, נפילה אחת שגמרה הכול. גלים של תקווה מול גלים של ייאוש.

***

אני זוכר את אבא אוכל גלידה, זו הייתה הגלידה האחרונה שלו.