אבל אני לא מוותרת אני שולחת שוב.

מלי, יפתי, נשמתי, אני כל כך רוצה לוותר אבל לא יכולה

את יודעת למה?

כי יש לי אחריות גדולה כלפי הבנות שלי

כי אני חושבת שלכל אדם באשר הוא אדם

מגיע קורת גג משלו

וצריך לעקור מהשורש את השכירויות הללו,

את הקשיים הגדולים כל כך שעורמים לנו החיים

ואז בעלי הדירות

ואז התשלומים

ואז החובות המצטברים.

משנת 1993. אני גרה בשכירות. עברתי 17 דירות עם הבנות שלי.

שנה אחת נאלצתי לנדוד עם הבנות שלי מבית לבית, כי לא היה לי אפילו כסף לשכירות, חייתי מ- 1,700 ש"ח נכות וזהו.

שכירות בזמנו שילמתי 2,000 ש"ח

וכל שאר אחזקת הביתה סבבה סביב ה- 5,000 ש"ח.

זה אומר שכדי לא לצאת לרחובות אני צריכה להתקיים מ- 7,000 ש"ח

והתקיימתי מ- 1,700 ש"ח.

ושלחתי אלפי מכתבים ובקשות והתחננתי, וביקשתי למנוע סבל חיים שעוד מצפה לי, כי הפתרון כל כך פשוט, בית משלי,

אני מוכנה לשלם כל סכום שהוא, אני מוכנה להמשיך ולחיות בקו שהתחייבתי אליו, שלא לצבור חובות לשום מוסד שהוא (חוץ מבנקים!!!!).

כל כך התחייבויות שעמדתי בפני עצמי אבל לדירה משלי לא הצלחתי להגיע.

כל הזמן החלום התרחק מכל מיני סיבות.

קודם זה היה בגלל שהיתה לי ילדה אחת.

ואחר כך נולדה לי ילדה שניה

אז אמרו שרק מילד שלישי והלאה ישקלו את בקשתי

ודחו.

ואז קרתה לי הטרגיה עם הילדה, שהיא נאנסה בפעם הראשונה, והמצב הנפשי שלה התדרהתדרדר ואיתו גם החיים שלי הן הכלכלי והן הנפשי, והתחננו שלפחות תהיה לי פינה משלי, יש לי ילדה חולת נפש שמאסקת בית לא שלי, ואני נעשית חולת עצבים גם מבעלי הדירה וגם עם ההתמודדות עם הבת.

ואז קרתה הטרגיה השניה שהשנה ממש בספטמבר 2009 - בחסות המדינה/הרווחה/ושרותי ההשגחה המיוחדים של מדינת ישראלי, בתי שוב נאנסהה, ומאז אני שבר כלי והיא שבר כלי.

אז השגת את מה שרציתם.

אני לא עובדת, ואין לי הכנסת סבירה.

אני מתקיימת מקצבאות.

לא יש קצבת נכות 100%.

לבת שלי הגדולה יש קצבת נכות 70%.

אני שבורה ומרוסקת נפשית וכלכלית.

האם במדינה הזו מקבללים רק אחרי שעושים איזה צעד קיצוני.

למה?

גם ככה אני חיה במציאות קשה ובלתי אפשרית?

אני גם חד הורית. רווקה.

נטולת משפחה. נטולת אבות על עזרתם ומשפחתם - שנכחדו.

כל הסביבה הקרובה שלי נמלטה - עקב ההתדרדרות בעקבות האונס האחרון שארוע בספטמבר 2009.

ואני צרירה להתמודד עם המצבים הקשים, עם החובות המצטברים

ועם היאוש הנורא הזה שמכרסם ולא מאמין

כי מה ביקשתי

לא ביקשתי עושר

ולא ביקשתי שררה

ביקשתי פינה חמה - משלנו -- לי ולילדות האומללות שלי שחיות בעוני ובמצוקה כה קשה.