יום כיפור מתקרב. תקופה של חשבון נפש. הפכתי רבות את השאלה בראשי האם לקראת פתיחת השמיים והטיית האוזן של זה שלמעלה תמצא מקום בליבך לבקש ממני סליחה. האם תעשה את המעשה המתבקש ותבקש ממני סליחה על חודשים ארוכים מנשוא של שנאה עצמית? חודשים ארוכים של דכאון. חודשים ארוכים של חוסר אמון בבנאדם שפעם הייתי, שפעם אהבתי. האם תבקש סליחה על זה שקמת והלכת, השארת אותי עם אבלות שלא הייתי מאחלת לגרועים באוייבי?
אני לא יודעת. פעם חשבתי שאני מכירה אותך ויכולה לצפות את המהלכים שלך, היום אני כבר יודעת שזה לא בדיוק כך. מה גם שזה כבר לא משנה. עם כל הכאב שנגרם יש לי רק דבר אחד להגיד לך- תודה. תודה על הבנאדם שהפכת אותי להיות. פעם היה לנו טוב, על זה אני חייבת לך הרבה. כל דבר שאני יכולה להעיד על עצמי, אני יכולה לזקוף לזכותך. גידלנו אחד את השני ועד אותה נקודה לא היה לי דבר לומר לך מלבד תודה. בחודשים האחרונים זה נראה כאילו אין לי על מה להודות לך אבל זה לא נכון. בזכותך גילתי איזה בנאדם חזק אני. בזכותך גילתי שאני יכולה לקום על רגליי ולהמשיך. גילתי שאני יודעת לאהוב, את עצמי בעיקר- ולקח לי הרבה זמן להבין את זה. גילתי שגם אם לא תמיד זה נראה כך- בסופו שלדבר- הכל לטובה. החיים שלי מתקיימים, איתך ובלעדייך. ואם תפול לרגע של נוסטלגיה וחמימות יתר, או שמא תפחד שחתימתך לא תהיה טובה וזה יוביל אותך ללבקש ממני סליחה- אז אני סולחת. ולא רק סולחת,אני גם מודה. |