דובדובון (א.א.מילן)
דובדובון נזקק תמיד להתעמלות, גם דובדובון שלנו כך, ואין להתפלא על כך. הוא מנסה להתעמל ומן השולחנות נופל, אבל אינו נראה מוכן שוב לטפס על השולחן.
אך כנודע, עגלגלות אינה בת זוג לקלות; ודובדובון חשש לא סתם שהוא, נאמר, קצת מגושם. כי כן חשב: "לו רק ארזה" אך כיצד מתחילים בזה? ועוד חשב: "התעללות היא לאלפני התעמלות".
ימים רבים לחץ לשווא את קצה חטמו אל האשנב, והתקנא כשכולכולם, רק מפסידים ממשקלם. "אף אחד לא בחלוני, שמן כל כך כמשמני! " ועוד הוסיף זעום-פנים: "כלומר, שמן כמו אני! "
את דובוני העצל השכיבו בארון עם ליל. ובו חיות לאין מספר, יותר משאפשר לומר; ועוד היו מני דברים ומינמיני מינים ספרים - ספרי "היה היה" גנוזים או אגדות בחרוזים.
בליל אחד חטף מבט בספר ציורים אחד, ובמקרה נח המבט על מלך ממלכי צרפת. (ברנש שמנמן) ושמו סופח: המלך לואי כך וכך, כינוהו לואי ה"יפה" ! והאיש היה עבה!
הדובדובון היה מוקסם מדמות המלך המפורסם, שכינויו הוא ה"יפה" , ודאי - האיש היה עבה. שה"יפה" הוא כינויו, ודאי - האיש השמין דיו. אם כן, אזי כל דב שמן "יפה" שמו - ונאמר אמן.
האם אמת היא? או משום שכך בספר זה רשום? את דובדובון עניין אזי: "העוד המלך לואי חי? כי לאופנה טבע איום, להתישן מיום ליום, האם עוד לואי חי וער? סלחו-נא, אך איני זוכר".
למחרת, עת שפיהק, שוב התעורר בו הספק. בהרהורים מצחו קימט: "העוד הוא חי, או כבר הוא מת? " חשוב חשב כן לבלי תום, עד האשנב נפתח פתאום ובקול חרד- נבהל דובדובון מטה נפל.
קרה שאיש עובר ושב, זריז, אם כי בר-שומן רב, ראה את הדובון נופל; חיש הקימהו במקל ועל אזנו לחש פטפוט, דברים של נוחם ועידוד: "נו, מילא, טוב שזה עוד כך, כי יש גם שנופלים בפח..."
אך דובדובנו לא השיב, ספק הוא אם בכלל הקשיב. רק בעיניו תייר תיור: "האיש מספר הציור! האם המלך הוא איש זה, זה הברנש שמן החזה? לא, אי אפשר. אבל אולי? הן לנסות תמיד כדאי! "
"האם אתה, אם לא אכפת, הוד מלכותו מלך צרפת" ? "כן, בדיוק" האיש הפטיר וקד וכובעו הסיר ; ושח: "סליחה על העלבון, אבל האין הוא מר דובון? " ודובדובון השיב פסוק: "אמנם אני הוא, בדיוק! "
ניצבו שניהם מול החלון, המלך ומר דובדובון, שניהם "יפים" אם כי שמנים, ושוחחו על עניינים... עד שהמלך התנצל, משך... ופעמון צלצל: "נדמה לי שלכם הדב! שלום ! " והסתלק לרחוב.
כל דב שהוא קצת כבד קלות, נזקק תמיד להתעמלות. גם דובדובון שמנמן ושח, ואין להתפלא על כך. אך אם סבור מי, כי על זאת שופך דובון ימי דמעות - טועה בהיפך בדיוק: הוא גא על כך. וסוף פסוק.
|
