מוקדש בהערכה רבה לענת (קיים אבל בא לי)!

ויהי הדבר מראשיתו כבאחריתו בחפש נפש את נפשה אשר אהבה... והיה כצפיחית בדבש, לא ידע אם לאכלה אם לאו.

ויהי בימים ההם איש משבט יהודה נשא רגליו וילך בארץ בנימין. וישא עיניו וירא מים זכים מפכים ויטה אוהלו שם. ותקום אישה מארץ ציה ומדבר. ותשלח אליו מלאך. וירא כי טובה היא בעיניו. ותאמר לו כי קשה האהבה בימים ההם ותנוחם כי לא כלתה מן הארץ. ויאמר מה טוב קולה ותאמר כי יפה הדבר בעיניה. ויהי מקץ היום ותבקש לראותו. ויאמר לה למחרת היום ועלית על חמורך ובאת. ותשב פניו ריקם כי נתיראה מאוד. וירא כי רב לחצה ביום ההוא וירך לבבו ולא יוסף עליה דבר.

ויהי מקץ ימים ותקרב שוב כי יצאה נפשה אליו. ותבקש נחמה בדבריו. ותאמר לו עוד כי תחשה ולא תוסף עוד דבר עמו עד יראה פניה. ויאמר לה עשי כאשר דיברת ועתה קומי, שאי רגלייך ובואי לארץ בנימין. ותבקש לקום בעוד לילה ותלך לארץ בנימין. ויפול החמור תחתיה וימות. ותשלח אליו מלאך ותאמר לו כי עצר אלוהים בעדה לבוא לארץ בנימין. ופניו לא נפלו. ויאמר רבות בנות עשו חיל ואת לא עלית על כולנה.

ויהי אחר הדברים האלה, ותבקש עוד לראותו. ותעל ותבוא. ויהי ליל וירדו אל כיכר העיר ויהי המון רב וגדול שם מקץ חום היום. ויאכלו וישתו והיה טוב הדבר עד מאוד בעיניהם. וילכו איש אל ביתו.

ויהי אחר הדברים האלה ולא תוסף עוד לראותו. וירא כי טוב הדבר ויאמר אשריני.