אחרי שיעור בשפת סימנים במסגרת תעביר את זה הלאה, יצאתי עם כמה משתתפות שיעור באוטובוס לכיוון התחנה המרכזית בירושלים, ואז סיפרה לי אחת המשתתפות בשיעור שהיום זה יום הולדתה.
אז עמדתי שם ליד ביניני האומה ברחוב שז"ר ושרתי לה בשפת סימנים: היום יום הולדת, היום יום הולדת....
זה היה בעיני רגע השיא של חווית לימוד שפת סימנים - ללכת ולדבר בשפת סימנים לעיני קהל עובר ושב זה היה ממש מעין שבירת טאבו בשבילי, אני עוד יכול להרגיש את חווית החופש והשיחרור שהייתה לי אחר כך...
וסיפור שני שמאזן את הסיפור לעייל: מעשה בשתי משתתפות שומעות בשיעור ללימוד שפת סימנים, שהלכו לסניף דואר ביחד - היה תור ארוך - אז הם התחילו לתרגל בינהן שיחה בשפת סימנים.
ןואז פתאום ניגש להן מנהל סניף הדואר - שלף אותן מהתור ונתן להן שירות אישי, ומהיר והן נבוכו לא היה להן נעים כלפיו, אז בתשובה דיברו איליו בחיקוי לקול חירש, וגם עשו את עצמן כאילו לא שומעות - מה לעשות - החירשות מחייבת.
|
